בתי המלון באילת חויבו בהיטל עובדים זרים מסודן ומאריתריאה

בתי המלון באילת חויבו בהיטל עובדים זרים מסודן ומאריתריאה

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

בפסק דין נוסף, אשר פורסם לאחרונה, נקבע כי גם בתי המלון באילת, בין היתר מרשת ישרוטל, רשת הרודס ועוד, חייבים בתשלום היטל עובדים זרים בגין עובדים מסודן ואריתריאה אשר הסתננו לישראל, למרות שהם נתבקשו במפורש על ידי רשויות המדינה להעסיק אותם.

כך נקבע בעניין ואקאנס, הרודס, אחים שרבט וישרוטל (ע"מ 26687-01-14 ואקאנס מלונות בע"מ נ' פקיד שומה אילת, ניתן ביום 17.8.2016), על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

בית המשפט המחוזי שב וקבע, כי תכליתו של חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל מתקיימת לא רק ביחס לעובדים זרים המוזמנים לישראל מראש ע"י מעסיקים, ואשר זוכים לאשרת עבודה, עמה נכנסים הם לתחומי המדינה, אלא גם ביחס למסתננים המגיעים לישראל, ומבקשים לעבוד בה, וזאת, ללא תלות בסיבה בגינה נכנסו לארץ מלכתחילה.

המערערות, בעלים של בתי מלון באילת, העסיקו עובדים ממדינות אפריקה, בעיקר מסודן ומאריתריאה, אשר הסתננו לישראל. העובדים לא הועסקו מכוח היתרי העסקה, על-פי חוק עובדים זרים, אך הוכח, כי רשויות שונות של המדינה היו מודעות להעסקת העובדים והיו מעוניינות בכך, ולעתים, אף הופנו עובדים מבקשי מקלט, אל מי מהמערערות, על ידי גופים של המדינה, לצורך עבודה.

לכל אחד מהעובדים הוצא רישיון זמני לשהייה בישראל, על פי סעיף 2 (א) (5) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952. המערערות שילמו לעובדים אותם העסיקו שכר עבודה, אך לא שולם בגין העובדים, היטל העסקת עובדים זרים על פי סעיף 45 לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל.

המערערות טענו, כי הטלת ההיטל נועדה לתמרץ מעסיקים, להעסיק את תושבי ישראל כחלופה ל-"ייבוא כוח עבודה מחו"ל", אלא שהעובדים, אליהם מתייחסים הערעורים, לא הגיעו לישראל ביזמת מעסיקיהם, ולא הועסקו עפ"י חוק עובדים זרים, אלא הגיעו ארצה, לאחר שנאלצו לנוס על נפשם ממדינותיהם, ומשהגיעו, הסכימה המדינה עם ישיבתם, והם אף זכו להגנה קבוצתית בתוכה, עד לבירור בקשותיהם להכיר בהם כפליטים, ולתת להם מקלט קבוע. המדינה אף אישרה בפועל, את העסקתם, והתחייבה לפני בג"ץ (בהלכת קו לעובד), שלא לאכוף את הוראות החוק אשר אוסרות על העסקתם של מי שנכנסו לישראל שלא כדין, ומועסקים בלא היתר עבודה כדין. 

מדובר במבקשי מקלט שהמדינה אינה יכולה לגרשם, מכוח הוראות הדין הבינלאומי, והם מתכוונים וצפויים להישאר בישראל ולהפוך לתושביה.

הטענות העקרוניות שטענו המערערות במסגרת הערעור, נדונו במסגרת שני פסקי דין אשר ניתנו לאחרונה, ואשר במסגרתם, נדחו ערעורים של נישומים, על חיובם בתשלום היטל עובדים זרים, בגין העסקת מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה, אשר הסתננו ארצה. ( ע"מ 9266-03-14 שלמה סעד נ' פקיד שומה אשקלון,  ניתן ביום 17.3.16, וע"מ 59357-11-14 מאה אחוז גיוס והשמת כוח אדם בע"מ נ' פקיד שומה אשקלון , ניתן ביום 29.6.16).

עמדת ביהמ"ש אשר פורטה בפסקי הדין בעניין סעד ומאה אחוז גיוס והשמת כוח אדם, נותרה על כנה. לפיה: יש לפרש את המונח "עובד זר", בהתאם לחוק עובדים זרים, ולא על פי פקודת מס הכנסה, ולפי חוק עובדים זרים, עובד זר אינו יכול להיחשב תושב ישראל  (ע"א 7553/14 רצון נ' מס הכנסה פקיד שומה,  ניתן ביום 06.07.15).

ערעור שהוגש בעניין ארזים לבית המשפט העליון נמחק סמוך לפני מועד הדיון שנקבע. בפסק הדין שמחק את הערעור, העיר בית המשפט העליון הנכבד: "אין לנו אלא להביע מורת-רוח על אופן התנהלותה זה של המערערת אך משחזרה בה מן הערעור, וטוב עשתה, לפנים משורת הדין יהא החיוב בהוצאות מתון, יחסית" (ע"א 672/15 ג. ארזים ניהול ותפעול בע"מ נ' פקיד שומה אילת).

לשיטת בית המשפט, תכליתו של חוק ההיטל מתקיימת לא רק ביחס לעובדים זרים המוזמנים לישראל מראש ע"י מעסיקים, ואשר זוכים לאשרת עבודה, עמה נכנסים הם לתחומי המדינה, אלא גם ביחס למסתננים המגיעים לישראל, ומבקשים לעבוד בה, וזאת, ללא תלות בסיבה שבגינה נכנסו לארץ מלכתחילה. 

משהוחל ההיטל, על העסקת עובדים זרים בעלי היתר עבודה בישראל, לאחר שעמדו בתנאי הבקרה והמכסות בענפי התעסוקה, הרי שיש להחילו על העסקת עובדים זרים שהסתננו לישראל, לא קיבלו היתר עבודה בישראל, ולא נקבעו לגביהם כל מכסה או אמצעי בקרה.

העובדים לא הוכרו בתקופה הרלוונטית כפליטים. אין חולק על כך שיש לאפשר להם לחיות ולהתפרנס בכבוד, כל עוד הם נמצאים בתחומי המדינה. עם זאת, ההיטל אינו מוטל על העובדים, אלא על המעסיקים, וזאת כאמור, למעשה, כדי ליצור העדפה מתקנת לטובת עובדים ישראלים. כל עוד לא יוכרו כפליטים, וכל עוד לא הוחרגה העסקתם מפורשות, מתחולת ההוראה בדבר תשלום היטל, אין מקום להחיל לגביהם פרשנות, החורגת מלשונו של החוק ומתכליתו.

המערערות לא הצביעו, על התחייבות כלשהי מצד המדינה שלא לגבות היטל בגין העסקת העובדים בבתי המלון, בכתב או בעל פה. המערערות הסיקו את המסקנה האמורה, מתוך הנסיבות אשר הובילו להעסקת מבקשי המקלט על ידן, לרבות פניות של גורמים בצה"ל וברשויות נוספות, אשר היו מעוניינים בהעסקת המסתננים מבקשי המקלט.

אין לקבל את הטענה, בדבר יצירת מעמד של "מעין פליט" בשל הימנעותה הנטענת של המדינה, מלברר במהירות ראויה את בקשותיהם של מבקשי המקלט להכיר בהם כפליטים. בלי לקבוע מסמרות לעניין פרק הזמן שחלף עד הדיון בערעורים  - הן לעניין הקושי האובייקטיבי בבירור בקשות המקלט באותן תקופות, נוכח מספרם הגדול של המסתננים מאפריקה באותה תקופה, ולעניין זה מפנה בית המשפט לדברי נציגת נציבות האו"ם לפליטים בישראל אשר העידה בעניין בתי המלון.

כעת נראה כי הסוגיה של החבות בהיטל עובדים זרים בגין עובדים מבקשי מקלט, תועבר לפתחו של בית המשפט העליון.