|
משיכות בעלים כעילה לשומה מיוחדת לפי סעיף 194 לפקודה
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
הכלל הרגיל הנוהג בדיני מיסים הוא שלא ניתן לגבות חוב מס של אדם כל עוד הוא שנוי במחלוקת בינו לבין רשות המיסים (סעיפים 183 ו- 184 לפקודה). חוב המס יהיה בר גבייה רק עם תום ההליך השומתי, ואם הוגש ערעור לבית המשפט, רק לאחר מתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בערעור מס הכנסה.
סעיף 194 לפקודה מהווה חריג לכלל זה, שכן הוא מאפשר לפקיד המס לעקל את נכסיו של הנישום לצורך גבייה עתידית של המס, למרות שהמס עדיין שנוי במחלוקת.
בפסיקה נקבע כי חריג זה ניתן להצדיק רק אם קיימת עילה ממשית לחשש מפני כישלון גביית המס אצל אותו נישום, לו תידחה בעניינו גביית המס, וכאשר שומת המס שהוצאה לו מבוססת על ראיות מהימנות וסבירות לכאורה.
בעניין בלולו (ע"מ 50109-08-16 פקיד שומה ת"א נ' בלולו, ניתן ביום 11.12.2016) פקיד השומה קבע לבלולו שומה לפי סעיף 194. משלא שולם המס כנדרש, רשם פקיד השומה עיקולים על שורה של נכסים של בלולו וביניהם נכסי מקרקעין, רכבים, חשבונות בנק ומניות בחברות.
במסגרת דיון בבקשה לביטול עיקול לפי סעיף 194 לפקודה על בית המשפט לבחון שני דברים:
א. האם השומה סבירה ומבוססת לכאורה?
ב. האם קיים חשש ממשי שהמס על פי השומה לא ייגבה אם לא יינתן הסעד המבוקש?
לחשש כאמור יכולות להיות אינדיקציות שונות הנלמדות מהתנהגותו הכללית של הנישום, האם ניסה להבריח נכסים בעבר, רמת הציות שלו לחוק, טיב נכסיו, נזילותם ושווים ביחס לחבות המס הנטענת.
הגישה העולה מהפסיקה בעניין יישומו של סעיף 194 לפקודה, הן לעניין עיקול נכסיו של הנישום והן לעניין עיכוב יציאתו מן הארץ, היא גישה זהירה (ע"א 416/87 דוד חכמי ויוסי חכמי נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (3.9.86); ע"מ 989-04-14 פקיד שומה יחידה ארצית לשומה נ' עלי מרעי (8.7.14)).
עם זאת, בית המשפט העליון כבר קבע בעניין אבו לטיף, כי "הסעד המבוקש עניינו בייזום פעולה שתמנע מהנישום התחמקות מתשלום המס. בכך דומה הסעד המבוקש לבקשה להטלת סעדים זמניים בתביעה אזרחית, שאינה ענין דרסטי." (רע"א 3994/13 אבו לטיף נ' פקיד שומה יחידה ארצית (23.10.13)).
במקרה דנן, הוגש כתב אישום בשנת 2015 כנגד בלולו ואחרים, בגין: "משיכות הכספים לחברה הקפריסאית", "משיכות כספים מגן רווה" ו- "חשבוניות פיקטיביות בגן רווה".
ביהמ"ש קבע כי בבחינת מלוא הראיות שבתיק, לרבות ההודעות שנגבו בהליכי החקירה של רשות המיסים ושל המשטרה, הן של בלולו והן של גורמים אחרים המעורבים בפרשה מסועפת זו, סביר שיש בחומרת העבירות המיוחסות לבלולו, שבעטיין לא דווחו מלוא הכנסותיו משך שנים רבות, כדי להקים חשש סביר, כי אם יוסרו צווי העיקול, יהיה בכך כדי להכשיל את הליכי גביית המס, ולכל הפחות, להכביד עליהם באופן ממשי.
בדברים אלו אין, כמובן, כדי להצדיק הטלת עיקול מכוח סעיף 194 לפקודה בכל מקרה בו מוגש כתב אישום נגד נישום וההחלטה היא תלוית הנסיבות וחומרתן, כל מקרה ועובדותיו ייבחנו לגופם.
יש לזכור שבדיקת קיומו של חשש סביר לכישלון הגבייה אינה עומדת בפני עצמה אלא היא נבחנת אל מול סבירות השומה שהוצאה לפקיד השומה, כך שמתקיימים ביניהם יחסי גומלין של "מקבילית כוחות" (ע"מ 7142/13 אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ נ' עיריית ירושלים (19.11.13)).
ככל שמגיעים למסקנה כי השומה שהוצאה לבלולו עומדת על יסודות סבירים ומהימנים כך תפחת הדרישה לביסוסו של חשש סביר לכישלון הגבייה.
לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון במכלול הראיות, נקבע, כי עמדת פקיד השומה לפיה בלולו משך סכומים מגן רווה, באופן אישי, והשקיע אותם בחברה הקפריסאית לצורכי הקמת קזינו, מבוססת על פניה ונתמכת בחומר הראיות שהוגש בפני ביהמ"ש.
לאור כל זאת, שומת המס המייחסת לבלולו הכנסת דיבידנד, ולחילופין הכנסת עבודה, בסכום של 7.8 מיליון ש"ח, בגין משיכת כספים מגן רווה לחברה הקפריסאית, מבוססת דיה לצורכי הבקשה שלפניי.
בנסיבות העניין קיים חשש ממשי לסיכול גביית המס המספיק כדי להצדיק את הפעלתו של סעיף 194 לפקודה. אמנם השימוש בסעיף זה ייעשה באופן זהיר ומידתי ובמקרים הראויים אך בהמ"ש מצא כי מקרה זה נופל בגדר המקרים המצדיקים את יישומו של הסעיף.
לשם האיזון בין כל האינטרסים השונים הורה ביהמ"ש על המשך עיקולו של רכושו של בלולו, למעט ביחס לחשבונות הבנק (למעט פיקדונות וני"ע) לגביהם הגיעו הצדדים להסכמה על הסרת העיקולים.
|