מקרב לקירבה באמצעות הגישור

מקרב לקירבה באמצעות הגישור

מאת: ד"ר דוד סילורה

מבוא

ישראל –בדומה למדינות רבות אחרות בעולם, נכנסת לעידן חדש בתחום יישוב הסכסוכים. לא עוד בית משפט או בית דין –גם לא "דין תורה" - אלא, דרכים חלופיות אחרות ליישוב סכסוכים (שאינן סותרות את החוק או את ההלכה).

הגישור מופעל בהצלחה כבר שנים ברחבי העולם – לאחרונה, הגיעה השיטה אף לישראל –וכבר זוכה להצלחה רבה.

מעניין –שהמקורות היהודיים-הפילוסופיה היהודית - נתנו תמיד עדיפות להידברות ולכל מה שאינו בית המשפט הפורמאלי.

בעל הטורים מפרש את ראשי התיבות של הפסוק בספר שמות (כא'-א') – ברוח פילוסופיה זאת.

כתוב : "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

ובעל הטורים מפרש:

"ואלה" – וחייב אדם לחקור הדין.

"המשפטים" –הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יחרוץ משפט.

"אשר" – אם שניהם רוצין.

"תשים" –תשמע שניהם יחד מדברים.

"לפניהם" –לא פני נציב יהדר –התנכר מהם.

והוא ממשיך וטוען, שאם הצדדים אינם מוכנים לפשרה –ויתקיים בסופו של דבר משפט –אזי-"ייקוב הדין את ההר".

וגם לשופטים יש לבעל הטורים עצה -:"היו מתונים בדין".

הפרשנות של בעל הטורים לפסוק הנ"ל בשמות דומה להפליא לפילוסופיה של הגישור, כפי שאפשר יהיה לקרוא בהמשך מאמר זה.

ישראל כיום היא חברה רב-תרבותית אבל, משוסעת - בגלל קיומם של דילמות בתכנים של הזהות הקולקטיבית, בשל קיומם של שתי קבוצות לאומיות, כמה קבוצות דתיות וכמה קבוצות אתנו-תרבותיות.

ישראל היא גם חברת מהגרים, שכתוצאה מהעלייה אליה, התחזקה בה החלוקה בין הקבוצות האתנו-תרבותיות ואף התחזקה בה החלוקה על פי מידת הדבקות בדת בקו הרצף דתיים-חילוניים.

הדילמות המהוות גורם פוטנציאלי מפריד בחברה הם בעיקר - השסע האזרחי מול הלאומי, המזרחי מול המערבי, הדתי מול החילוני. ועוד.

השאלה, אילו קבוצות ישפיעו יותר מאחרות על קביעת תכני הזהות הקולקטיבית ולאילו קבוצות יתאפשר חופש, להמשיך ולהחזיק גם במרכיבים של זהותם הקבוצתית? היש גורמים המסייעים להקהיית עוקצן של הדילמות הנ"ל?

השאלה המרכזית שעומדת על הפרק, האפשר לגשר בין כל הפערים והשסעים האלה בדרך של הידברות?

אין ספק, שהחברה הישראלית כיום היא חברה שבה מתקיים תהליך מתמשך ומתמיד של מפגשים בין תרבויות וקבוצות, מפגשים של יחידים, קבוצות וקהילות - מרקעים, אינטרסים ותרבויות שונות. מפגשים אלו מלווים, לעיתים, בתחושות של חוסר אמון, חשדנות, ניכור וניתוק חברתי.

תחושות אלו מתעצמות, לעיתים, עד כדי התנהגות אלימה - מילולית ופיזית. אנו עדים לעמדות המייצגות חוסר סובלנות של קבוצה אחת כלפי האחרת, כשעמדות אלו מושפעות מסטריאוטיפים ודעות קדומות.

ביטויי הקוטביות החברתית בתקשורת בסוף שבוע אחד

די אם נעיין בציטוטים נבחרים בתקשורת הישראלית, בשני עיתונים בסוף שבוע אחד.

ב"מעריב", מיום 11/8/00 מובא ראיון עם הרב יצחק כדורי המנמק את בחירתו במשה קצב לנשיאות מדינת ישראל. במאמר מצוטט נכדו של הרב, יוסי כדורי, כאומר:

"אי אפשר להתעלם מהשבטים בנימוק של כור-היתוך, כשבעצם מתכוונים לכור שיתוק... יש תרבות שמנשקים בה יד אישה, ויש תרבות שמנשקים בה יד של רב. למה לנשק יד של אישה זה נאור ויד של רב זה חשוך? מי קבע ככה? מועצת חכמי כור ההיתוך?"

בראיון שנתן הרב עובדיה יוסף לאדם ברוך ("מעריב" 11/8/00), כדי לתקן את אי ההבנה שנבעה מדבריו אודות האמונה בגלגול-נשמות והקשר לשואת יהודי-אירופה, אומר הרב יוסף:

"הציבור שלי הבין טוב את כוונתי. להם ולי השפה והדברים ברורים. זה העולם שלנו. הזהר הקדוש, שער הגלגולים".

בניגוד לרוב הציבור שסבר, כי בדבריו על גלגול נשמות פוגע הרב יוסף בזיכרון השואה, מפרש ומפרט הרב את דבריו, כשמטרתו להסביר, כי לא הייתה כל פגיעה, ההפך -

"השוויתי את קדושי השואה לעשרת הרוגי מלכות. אני מצטער מכל הלב אם מישהו לא הבין ונפגע"

.גם "הארץ" מתייחס לשערוריית הרב יוסף בסקר אודות "הטלוויזיה של השבוע" (11/8/00) תחת הכותרת "בן פורת יוסף". הכותב מגיע למסקנה, שיש לנו כאן עסק עם "שיח של חרשים" המתנהל בישראל.

באותו גיליון של "מעריב" סופשבוע (11/8/00) מאמר נוסף מאת ליסה פרץ ואורי סלע על מפגש בין חילוניים תל-אביביים עם בני גילם חובשי כיפות בהתנחלות גבעת הדגן. בין הייתר, מתבטא יאיר - אחד המרואיינים הדתיים:

"אני אידיאולוג וקשה לי לראות את העולם בלי חילוניים. אם היה כפתור, כמו שא.ב. יהושע הציע פעם, אז יכול להיות שהייתי לוחץ כדי שיהיה עולם בלי חילוניים, אבל באיזה מקום אני מבין שצומחת לנו מהחילוניים הרבה מאוד תועלת..."

מרואיין אחר, אליעזר אומר:

"אם אני לוקח את החילוניות רק למה שאסור, אז באמת שאני לא מוצא בה משהו אבל - אם אני לוקח את החילוניות למה שמותר, אז אני חלק מזה. אני צרכן כפייתי של כל זה: טלוויזיה, רדיו, גל"צ".

רב תרבותיות בישראל

בטרם השבעתו כנשיא השמיני של מדינת ישראל, הצהיר משה קצב פעמים אחדות, כי שאיפתו לאחד את העם ולגשר בין השסעים בחברה. לדבריו, אנו חברה של מתח, ויריבויות, הקצנות, קוטביות וכוחנות.

הנשיא הבטיח להיות מופת ומודל לכללי התנהגות בישראל,אובייקטיב וניטרלי - להיות מעל לכל מחלוקת, לנהוג בכבוד הדדי, בסבלנות ובסובלנות כלפי הכול, בראייה ממלכתית. מבלי שים לב, דיבר הנשיא על מקצוע חדש ומוביל בישראל - גישור .

הגישור הוא הליך לפתרון סכסוכים ,שבה המגשר, שהוא איש מקצוע נייטרלי, מסייע לצדדים ליישב את הסכסוך באווירה נינוחה וחופשית מלחצים.

להבדיל משופט או מבורר –למגשר אין סמכות לכפות פתרון כלשהו על הצדדים

בסכסוך, אלא לסייע לצדדים לגשר על המחלוקות ביניהם באמצעות ניהול משא ומתן רצוני וחופשי.

הגישור אינו רק מקצוע –זו פילוסופיית חיים של דו שיח –ולא של לעומתיות.

לצדדים המשתתפים בגישור ניתנת הזדמנות להתבטא באריכות, להשמיע את טענותיהם ולחשוב בעצמם על דרכים לפתרון הסכסוך.

כל צד רשאי להפסיק את הגישור בכל עת –מבלי שייגרם לו כל נזק – ולחזור לבית המשפט.

הסכם שהושג בגישור –בין הופנה ע"י בית המשפט ובין אם הגיע לגישור באופן ישיר, רשאי לקבל תוקף של פסק דין מחייב ע"י בית המשפט לתועלת הצדדים.

המגשר הוא אדם אובייקטיבי וניטרלי שעבר קורס הכשרה בגישור והוא בעל ניסיון מצטבר ביישוב סכסוכים.

תפקידו לסייע בידי הצדדים המסוכסכים להגיע לפתרון המחלוקת שביניהם על ידי הבאת הצדדים להסכמה, על ידי ברור הנושאים שבמחלוקת, זיהוי האינטרסים המשותפים לשני הצדדים בסכסוך, מיקוד המחלוקות וניתוחם, ובעיקר - מסייע להגיע לפתרונות והסכמות שיש בהם משום רווח לשני הצדדים, היכולים להמשיך במערכת יחסים, כאילו לא היה סכסוך.

נושאי הסכסוכים הם מגוונים – סכסוכים עסקיים, ליקויי בנייה, יחסי ספק-לקוח,יחסי עובד-מעביד, משפחה, מומחיות מקצועית, נזיקין, סכסוכים מורכבים ורב צדדיים, בין בעל בית ודייר, סכסוכי שכנים ותביעות קטנות.

הגישור קובע, כי בבסיס העמדות וההתנהגויות של בני-אדם, כיחידים או כקולקטיב, קיימים תהליכים לא-מודעים הנובעים מצרכים ומרגשות. כמו-כן ידוע, כי כל חברה פועלת כמערכת שלמה, המכילה בתוכה, בהכרח, גם קבוצות וגם כוחות המנוגדים זה לזה. וכן, כדי להבטיח את שלמותה ואת התפתחותה של החברה הישראלית, המאופיינת בקונפליקטים בין קבוצתיים רבים, יש להכיר קבוצות אלה ואף, אם אפשר - לקיים דיאלוג דינאמי ומתמיד.

לשם כך יש ליצור מנגנונים לדיאלוג והדברות בין אם בסדנאות למידה והתנסות בדיאלוג ובין אם ע"י המערכות לחינוך מבוגרים וכן ע"י לימוד של תהליכים קבוצתיים ובין-קבוצתיים בעת התרחשותם ואף קיום כנסים רבי-משתתפים עם מנהיגויות מגוונות של ארגונים, תנועות, אידיאולוגיות ואנשי רוח, הן בישראל והן בעולם הרחוק להפריה ולימוד הדדיים.

התהליכים המתרחשים בתחום הגישור בישראל, מעידים על התפתחות התחום בכיוון של התמקצעות, כאשר הגישור הוא מקצוע יישומי. חשוב, על-כן שהמגשר ושוחר הגישור - באישיותו ובאמונתו יקבל את הרב-תרבותיות והרב גוניות כמובנים מאליהם,בכל סכסוך בו הוא עוסק. יקבל את הזכות השווה של יחיד או קבוצה להיות שונה, כבסיס לעבודתו, אפילו האחד נחשב ל"נאור" והשני למאמין בשדים ורוחות. על המגשר המיומן –להפריד בין העושה והמעשה, ולהוביל, בחוכמה את הצדדים בסכסוך –להסכמה הדדית מרצון.

הרבה סבלנות, סובלנות וכבוד הדדי – הן ביחס ליחיד והן ביחס לקולקטיב- יביאו ליישוב סכסוכים בהסכמה, תוך הסתייעות בגישור, כדרך המתאימה ביותר ליישוב רוב סוגי הסכסוכים.

אודות הכותב

ד"ר דוד סילורה, חבר הנהלת עמותת מגשרי ישראל, חבר הוועד המנהל של ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל, חבר ועד אגודת האומות המאוחדות לישראל ,מנכ"ל סילפר (ישראל) בע"מ –מרכז לגישור והדרכה המוכר ע"י הועדה המייעצת לגישור שליד הנהלת בתי המשפט ומנהל אקדמי של "דרכים" –בית הספר ליישוב סכסוכים.

משמש כמגשר ונציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בת"א, מחבר הספר "צומת מזרח-מערב" בהוצאת זמורה ביתן (1989), העוסק בגישור בינעדתי ע"י הבנה והידברות.

מנהל התוכן של "סולחה" - פורטל הגישור הישראלי שכתובתו: www.sulcha.co.il