סיווג ופריסה של תקבול גלובלי מחברת ביטוח

סיווג ופריסה של תקבול גלובלי מחברת ביטוח

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

סיווג הכנסה מפיצוי אובדן כושר עבודה ואפשרות פריסתה על פני מספר שנים מאפשרים הקלות מס משמעותיות.

 סוגיות אלו נדונו בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין פלוני (ע"מ 59612-02-15, פלוני אלמוני נ' פקיד שומה גוש דן, ניתן ביום 18.6.2017), בהקשר לאדם אשר קיבל פיצוי בגין אובדן כושר עבודה ממגדל חברה לביטוח בע"מ בסכום אחד גלובלי.

חברת הביטוח שילמה לפלוני סך מהוון של 1,362,181 ₪ בגין אובדן כושר עבודה לתקופה שמיום 1.12.2006 ועד 31.12.2025, בקיזוז מס במקור בשיעור 35% בסך של 476,763 ₪, על פי קביעת פקיד השומה.

לשיטת פקיד השומה, יש לסווג את ההכנסה כ- "הכנסת עבודה" וליחסה לשנת המס בה התקבלה, תוך אפשרות לבצע פריסה של ההכנסה לתקופה בת שש שנים קדימה בהתאם להוראות סעיף 8(ג) לפקודת מס הכנסה.

לעומת זאת טען פלוני, כי יש לסווג את ההכנסה כ- "הכנסה מרווח הון" אשר יש לפרוס אותה לתקופה של עשרים שנה, כמספר שנות אובדן כושר העבודה, משנת 2006 ועד 2025, בתוספת ריבית ההיוון היחסית בכל שנת מס.

בית המשפט קבע כי ההכנסה דנן הינה הכנסה מיגיעה אישית כמוגדר בסעיף 1(3א) לפקודת מס הכנסה. אולם, לפי סעיף 8(ג) לפקודה, לעניין חישוב המס, ניתן לראות הכנסה מיגיעה אישית בחלקים שנתיים שווים בשנות העבודה שבשלהן משולם המענק.

בית המשפט מתייחס לפסיקת בית המשפט העליון בעניין שבטון ( ע"א 8958/07, פקיד שומה תל אביב יפו 5 נ' שרל שבטון , ניתן ביום 18.8.2011), בה נקבעה ההלכה לפיה פריסת ההכנסה מכח סעיף 8(ג)(3) לפקודה היא מהותית ונועדה להשוות את מצבו של נישום שלו הכנסה מיגיעה אישית בסכום אחד, למצבו של נישום שהיה מקבל הכנסה בפריסה על פני מספר שנים.

בהתייחס לכללי הפריסה בחוזרי מס הכנסה (כגון חוזר 3/2015 – בעניין "מיסוי ‏תשלומים ‏המתקבלים ‏בגין ‏פוליסות ‏ביטוח ‏מפני ‏אובדן ‏כושר ‏עבודה" ‏) חזר בית המשפט וקבע כי כללים וחוזרים המפורסמים על ידי מנהל רשות המסים הם בגדר הנחיות פנימיות אשר יש בהן כדי לסייע לרשויות המינהל לפעול באחידות וביעילות, אולם אין בהן כדי לפטור את המנהל משיקול דעת קונקרטי מכוח סמכותו, ובמקרים מתאימים עליו לסטות מההנחיות הפנימיות שקבע לעצמו.

בנסיבות העניין, נקבע כי פריסת ההכנסה על פני שש שנים מהווה תקופה שרירותית ומנותקת מהנסיבות, שכן יש מקום להשוות בין נישום המקבל דמי ביטוח המהווים הכנסה מיגיעה אישית בסכום אחד, לבין נישום אחר שהיה מקבל את דמי הביטוח בתשלומים חודשיים הפרוסים על פני מספר שנים. במקרה זה על פני 20 שנים.

עוד נקבע, כי הפריסה דוחה את אירוע המס, לפיכך לסכום הפיצוי המהוון יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית חוקית החלה על חובות מס, עבור כל שנה מיום התקבול בפועל ועד למועד הייחוס.