כלל המבחנים לזיהוי מקום התושבות

כלל המבחנים לזיהוי מקום התושבות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

הקביעה בדבר זיהוי התושבות של יחיד, היא זו שתקבע האם הוא חייב במס בישראל גם בגין הכנסותיו מחוץ לישראל. שכן, רק "תושב ישראל" חייב במס בישראל על כל הכנסותיו מישראל ומחו"ל. לעומת זאת, "תושב חוץ" אפילו אם הוא אזרח מדינת ישראל, אינו חייב במס על הכנסותיו מחוץ לישראל.

המבחן לזיהוי התושבות הוא "מרכז החיים" של היחיד. בעניין שוויש (ע"מ 22911-12-14, פאדי שוויש נ' פקיד שומה ירושלים 2, ניתן ביום 14.8.2017), נדונה שאלת התשובות, כאשר שוויש עצמו דיווח בדוחות שלו למס הכנסה כי הוא "תושב ישראל", אך מאוחר יותר התכחש לכך וטען כי אינו תושב ישראל. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את טיעוניו של שוויש וקבע כי אינו תושב ישראל למרות הצהרותיו לפקיד השומה.

שוויש רכש בשנת 2012 דירה בפרויקט בבית חנינא בירושלים. פקיד השומה דרש ממנו להגיש דוחות על הכנסותיו ודוח הצהרת הון. במסגרת הדו"חות על הכנסותיו, הצהיר שוויש כי הוא ואשתו הם תושבי ישראל, לפיכך הם זכאים לנקודות זיכוי מהמס.

אלא, שבהצהרות ההון אשר הוגשו, נמצא גידול בלתי מוסבר לשנים 2009-2011 בסך של 1,589,000 ₪. סך זה כולל מזומנים בסך 350,000 ₪ אשר נרשמו בהצהרת ההון הראשונה ולא נמצאו לגביהם אסמכתאות, רכב ג'יפ אשר חדש אשר נרשם בהצהרת ההון הראשונה בסכום של 60,000 ₪ והלוואה מאדם פרטי על סך מיליון ₪.

בדיוני השומה טען שוויש, כי בשנים 2009-2011 מרכז חייו היה ברמאללה, שם התגורר עם אשתו ושלושת ילדיו. לפיכך, אין הוא חייב במס הכנסה בישראל בגין אותן שנים. לשם תמיכה בעדותו, הובאו לעדות אשתו, אביו, שכנו לבית ברמאללה, שומר הבניין ברמאללה ובעל חנות בה רכשו שוויש ומשפחתו מצרכים לביתם. לחילופין טען, כי קיימים הסברים בכל הנוגע לגידול ההון הלכאורי בצו.

מנגד, פקיד השומה טען, כי לפי חזקת הימים בהם שהה שוויש במדינת ישראל, הוא תושב ישראל.

בית המשפט קבע כי שוויש הוכיח כי מרכז חייו בין השנים 2009-2011 היה בתחומי רמאללה (ולא במזרח ירושלים) ועל כן אין לראות בו כתושב ישראל לעניין הפקודה, באותן שנים. לפיכך, השומות וקנס הגרעון מבוטלים.

בית המשפט התייחס למבחני זיהוי התושבות בפסיקה  (ע"א 477/02, גונן נ' פקיד שומה חיפה, ניתן ביום 29.12.2005, וע"א 4862/13 פקיד שומה כ"ס נ' מיכאל ספיר, ניתן ביום 20.5.14), לפיהם, קביעת מקום מושב הינו המקום שבו נמצא מרכז החיים של היחיד. מבחן זה נגזר מהמקום שבו נמצא היחיד במובן הפיסי, אך יש להתחשב גם במקום שבו חיה משפחתו, במיקום בית המשפחה, במיקום רכושו ובמקומות המושב של ילדיו.

בית המשפט התרשם מעדי שוויש ומצא כי יש לתת אמון בדבריהם. עדותו של השכן בחקירה הנגדית הייתה מפורטת ביותר וכללה הסבר על ההיכרות עם שוויש החל מסוף שנת 2005, עת עבר להתגורר בקרבת הבניין בו התגוררו שוויש ומשפחתו. כמו כן, גם עדותו של השומר בבניין בחקירה הנגדית הייתה מפורטת.

בית המשפט קיבל את עמדת שוויש וקבע כי לפקיד השומה אין כל ראיות כי מרכז חייו של המערער היה בישראל.

באשר למילוי והחתימה על הדו"ח למס הכנסה, בית המשפט קבע, כי אין מדובר במילוי טכני של הפרטים, אולם העובדה ששוויש הגיש הצהרה שאינה משקפת את המציאות, בין אם בהצהרה כוזבת ובין אם בהגשת מצג שווא רשלני, אין הוא חסום מלהביא ראיות אמת בדבר התקיימות האינדיקציות המצביעות על כך כי מרכז חייו בשנים הרלבנטיות היה ברמאללה. בנסיבות אלה, פקיד השומה רשאי לשלול מן המצהיר את ההטבות להן זכה.

בית המשפט קבע כי שוויש אינו תושב ישראל ולכן לא היה חייב במס בישראל בשנות המס של הערעור. אך לשם הזהירות המשיך ובדק את סוגית הפרשי ההון וקבע כי שוויש הוכיח כי קיבל הלוואה בסך של 1 מיליון ₪ מידיד המשפחה, והמציא הסכם הלוואה לרכישת הדירה בשועפאט. לאור חקירת העדים, הצגת המסמכים המעידים על קבלת כספי ההלוואה בחשבון הבנק של אחיו של שוויש והעברת הכספים לחשבונו, צירוף תדפיס חשבון הבנק המעיד על ההעברה, בית המשפט השתכנע כי שוויש הוכיח את ההסבר להפרשי ההון באשר לקבלת ההלוואה.