מיסוי פיצוי בגין הפסקת הסכם הפצה

מיסוי פיצוי בגין הפסקת הסכם הפצה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

פיצוי בגין הפסקת הסכם הפצה יכול להיות הכנסה רגילה או הכנסה הונית החייבת במס רווח הון בלבד. הכול תלוי בנסיבות ההסכם המקורי והסיבות שהביאו לביטולו.

בעניין כץ (ע"מ 30290-01-13, כץ ואח' נ' פקיד שומה פתח תקווה, ניתן ביום 2.3.2018), נדון אופן המיסוי של פיצוי שהתקבל בגין הפסקת הסכם הפצה בשנת המס 2009, בידי חברת צמל מדיקל בע"מ (להלן: "החברה").

בשנת 2008 התקשרה החברה עם חברת "קורבלב" בהסכם להפצת מוצריה בישראל למשך שלוש שנים. בחודש אפריל 2009 מוזגה "קורבלב" עם קבוצת מדטרוניק. בתום משא ומתן שניהלה החברה מול מדטרוניק, נחתם ביניהן בחודש אוגוסט 2009 הסכם המבטל את הסכם ההפצה לפיו, החברה תהא זכאית לתשלום בסך של 2,000,000 $ בגין ביטול הסכם ההפצה.

החל משנת 2008 החברה הינה "חברה משפחתית" כאשר כץ הוא "הנישום המייצג" בה. כץ דיווח לפקיד השומה על התשלום שהתקבל במסגרת הסכם הפסקת ההפצה כרווח הון ושילם את המס בהתאם לאותו דיווח. לטענתו, מדובר בהסכם למכירת הזיכיון בחזרה למדטרוניק, במסגרתו העבירה החברה, את כל זכויותיה מכוח הסכם ההפצה. לחילופין, טענה החברה כי מדובר בתשלום בגין אובדן מקור הכנסה יסודי בעסק שלה. לפיכך, על פי "עקרון הפירצה", מדובר בתמורה במישור ההוני.

פקיד השומה, מנגד, סבר כי התשלום מאת מדטרוניק ניתן בגין ביטול הסכם ההפצה ונועד לפצות את החברה בגין אובדן הכנסות למשך השנתיים שנותרו עד לתום תקופת הסכם ההפצה כתוצאת מהפרתו. לפיכך תשלום זה הוא בגדר הכנסה רגילה פירותית.

בשנת 2011, הגישה החברה בקשה לתיקון הדוח מטעמה לשנים 2009 ו- 2010, במסגרתו דרשה, בין היתר, לנכות מהתשלום שהתקבל ממדטרוניק סך של 790,000 ₪ אשר שולמו למר ספי ארגמן. לטענת החברה, במהלך השנים 2007-2008 סייע מר ארגמן לחברה בקבלת הזיכיון והוסכם עמו כי הוא יהיה זכאי לתמורה הוגנת עבור תרומתו זו אשר אמורה הייתה להיות בסך של 790,000 ₪. מר ארגמן דיווח על התמורה הנ"ל בדו"ח האישי שהגיש לרשות המיסים ושילם בגינה מס. פקיד השומה סירב להיענות לבקשת החברה לתיקון הדוחות.

ביהמ"ש קבע שהמסמכים שהובאו על ידי כץ והחברה, ובכלל זאת הסכם ההפצה, הסכם הפסקת ההפצה, וההסכם עם מר ארגמן, לא רק שאינם תומכים בעמדתם לפיה מדובר במכירה של זכויות הפצה, אלא אף אינם מתיישבים עם גרסה זו. כמו כן, כץ והחברה נמנעו מלהציג ראיות בכל הנוגע לאופן שבו נקבע התשלום.

ביהמ"ש קבע כי מדובר בהסכם זיכיון לתקופה של שלוש שנים, כאשר נוכח הסכמת החברה להפסיקו לאחר שנה אחת בלבד שולם לה תשלום, וזאת בסכומים ובמועדים שנקבעו בהסכם הפסקת ההפצה. לא הוצגה כל ראיה אחרת, כגון התכתבות כלשהי או מסמכים כלשהם שהוחלפו בין צדדים המנהלים משא ומתן שבסופו משולם תשלום בסך של שני מיליון דולר, כדי לבסס את טענתם, כי מדובר בתשלום הוני. בנסיבות אלה, ועל סמך המסמכים והראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש, סביר יותר להניח כי התשלום ששולם משקף את הרווחים שהחברה צפויה הייתה להפיק על פי ההסכם.

בעניין התשלום למר ארגמן, נפסק כי קיימת זכות לחברה לתקן ולטעון לעניין הדוחות שלה, לרבות לגבי ההוצאה שלא נרשמה בהם במקור. אולם, בהעדר כל מסמך המלמד על זכות כלשהי שהייתה קיימת למר ארגמן בזיכיון, ובהתחשב בכך כי החברה לא מצאה לנכון להעיד את מר ארגמן על מנת שיתמוך בעמדתה, קבע בהמ"ש כי אין להקטין את ההכנסה המיוחסת לחברה בשנות המס שבערעור, בגין כספים ששולמו למר ארגמן בשנת מס מאוחרת יותר. במיוחד, כאשר החברה אף לא רשמה כל הפרשה בספריה בשנות המס הרלוונטיות.

באמירת אגב, ציין ביהמ"ש כי יתכן שעל פקיד השומה להכיר בתשלום האמור כהוצאה באותה שנת מס שבה שולם, ולאור קביעתו כי ההכנסה שמקורה בהפסקת הסכם ההפצה היא הכנסה שבפירות, נראה כי אף התשלום למר ארגמן מן הראוי שיוכר כהוצאה מסוג זה וינוכה בהתאם מהכנסותיה של החברה.

בנסיבות המקרה, החברה לא עמדה בנטל ההוכחה כי יש לסווג את התשלום בגין הפסקת הסכם ההפצה כהכנסה הונית, אולם בנסיבות אחרות, בהחלט ייתכן כי תשלום בגין הפסקת הסכם הפצה ימוסה כעסקה הונית. הכל תלוי בהסכמות בין הצדדים כפי שיבואו לידי ביטוי בהסכמים ביניהם וביישומם.