תגמולי מילואים - אי בהירות, לעובד או למעסיק?
מנגל יפית, עו"ד
קיימות דעות שונות בכל הנוגע לזכות המעסיק להותיר בידיו הפרשי תגמולי מילואים הנובעים ממתן הטבות בעין או מתשלום "תשלום נוסף" כהגדרתו בתקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום) התשנ"ה – 1995 (להלן: "תקנות הפריסה") שמשלם המעסיק לעובדיו בעד הזמן בו מצוי העובד בשירות מילואים .
אי הבהירות מתעצמת לאור הנחיות המוסד לביטוח לאומי בחוזר שפרסם המוסד מיום 24/05/2011 מס' 7/2011.
בקרב המעסיקים במשק קיימת אי בהירות רבה באשר לאופן יישום הוראות סעיף 280 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק" ו/או "חוק הביטוח הלאומי") בעקבות תיקון 127 לחוק משנת 2011 .
בשל פרשנות שגוייה של מעסיקים ולעמדתנו גם של הביטוח הלאומי לתיקון הנ"ל לחוק נגרם למעסיקים רבים הפסד כספי מתמשך ומצטבר והתעשרות העובדים בלא כל הצדק.
פרשנות הביטוח הלאומי לשאלה מה יועבר לידי העובד ומה למעסיק, כתוצאה מתיקון נוסח סעיף 280 לחוק, מקבלת ביטוי בסעיף ג' לחוזר הנ"ל לפיו הונחו המעסיקים, כדלקמן:
" סכומים שלא יובאו בחשבון בחישוב ההפרש:
בחישוב
ההפרש
,
המעסיק
לא
ינכה
סכום
ששולם
לעובד
עקב
עבודתו
וסכום
שהיה
משולם
לעובד
בין
שהיה
מוסיף
לעבוד
ובין
שנעדר
מעבודתו
,
כגון
תשלומים
בעד
ימים
כימי
מנוחה
שבועית
שבהם
העובד
אינו
אמור
לעבוד
או
תשלומים
שאינם
תלויים
במספר
ימי
העבודה
בפועל
)
כגון
דמי
הבראה
,
ביגוד
,
החזקת
רכב
וכדו
'(.
האם ההנחיה הנ"ל תואמת את לשון החוק ולתכליתו?
נוסח סעיף 280 לחוק לאחר תיקון 127:
280. (א) המוסד יעביר למעביד של עובד כאמור בסעיף 276(א), את סכום
התגמול המגיע לעובד.
(ב) המעביד יעביר לעובד את יתרת התגמול; בסעיף זה, "יתרת התגמול"- ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד לפי סעיף קטן (א) ובין התשלום ששילם מעביד לעובד על חשבון התגמול לפי סעיף 276(א), למעט סכום ששילם לעובד עקב עבודתו או סכום שהיה משלם לו בין שהוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו.
בעקבות התיקון הנ"ל הוכנסו לחוק המונחים "תשלום על חשבון התגמול", קרי סכום השכר שהיה משולם לעובד אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד; ו"יתרת התגמול", קרי ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד מהמוסד לביטוח לאומי ובין התשלום ששילם מעביד לעובד על חשבון התגמול.
השאלה מתעוררת בתשלום רכיבים כגון "הטבות בעין" ותשלום נוסף". כידוע מעסיקים רבים נוהגים להעניק לעובדיהם הטבות בעין מהם נהנים העובדים גם בימים בהם מצויים העובדים בשירות מילואים, כגון רכב צמוד הנותר בידי העובד בתקופת שירות המילואים.
בנוסף, מעסיקים משלמים לעובדיהם "תשלום נוסף" כגון בונוס, מענק, דמי הבראה וכו', המשולם לעיתים רטרואקטיבית, לאחר תקופת השירות במילואים. תשלום זה כידוע נפרס בהתאם להוראות תקנה 5 לתקנות הפריסה ומגדיל את השכר החודשי של העובד בחודש התשלום ובכל אחד מ – 11 החודשים שקדמו לחודש התשלום .
עמדתנו הינה כי עם כל הכבוד, פרשנות המוסד לביטוח לאומי כפי שמשתקפת בסעיף ג' לחוזר הנ"ל לפיה תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה כגון דמי הבראה , ביגוד, החזקת רכב מהווים "יתרת תגמול" ויועברו לידי העובד , אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ותקנותיו הקובעות מהו "שכרו הרגיל" של העובד, המהווה בסיס לחישוב תגמולי המילואים.
בשני המקרים הן בתשלום הטבות ב"עין" המוענקים לעובד גם בתקופת שירות המילואים והן בפריסת "תשלום נוסף" בו חלקי הפריסה מיוחסים לחודשי הבסיס ולתקופת השירות, אין מדובר ברכיבים המהווים "יתרת תגמול" אלא ברכיבים המהווים תשלום ששילם מעביד לעובד על חשבון התגמול לפי סעיף 276(א), בגינם זכאי המעסיק להחזר מהמוסד.
שהרי תגמול המילואים הוא בבחינת "גמלה מחליפת שכר" שתכליתה להעמיד את חייל המילואים במצב בו היה נמצא אילולא נקרא למילואים. על עיקרון מנחה זה עמד הנשיא מ' גולדברג מבית הדין הארצי בדב"ע נו02-26/ לודר נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פד"ע לא, 385, באומרו:
"העיקרון המונח ביסודו של התגמול הוא שיש לפצות את המשרת במילואים על איבוד ההכנסה שהייתה צפויה לו בימי השירות על-ידי תשלום (תגמול) שהוא פונקציה של ההכנסה. לשון אחר; התגמול הוא תחליף לשכר עבודה".
פועל יוצא מעיקרון מנחה זה הוא, מחד, כי תגמולי המילואים לא באים להעשיר את העובד, אלא לפצותו על אבדן שכרו. ומאידך, תגמולי המילואים אף לא באים להעשיר את המעביד, ולכן כל סכום שקיבל מהמוסד לביטוח
לאומי
ואינו מקוזז על ידי תשלומים שנתן המעביד לעובד, בכסף או בעין, יש לשלמו לעובד. ראה דברי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בעב 3176/05 שבתאי קורן נ' קלאב הוטל ניהול (1996) אילת בע"מ (ניתן ביום 18.12.08):
באשר להטבות בעין יש להבחין בין מצב בו העובד נהנה מההטבה גם בזמן שירות המילואים לבין מצב בו ההטבה נשללה מהעובד בתקופת שירות המילואים.
כך לדוגמה בהטבה ברכיב "שווי רכב" , יש להבחין בין שני מצבים אפשריים., המצב הראשון הוא שהעובד השאיר את הרכב הצמוד במקום העבודה, ולא השתמש בו במהלך השירות במילואים. במקרה זה יש לשלם לעובד כ"תשלום על חשבון הגמול" את שכרו ברוטו ובנוסף את הסכום הכספי שהתקבל מהמל"ל המשקף את שווי השימוש ברכב הצמוד בהתאם לתקנות שווי השימוש ברכב. זאת על מנת שהעובד יקבל את מלוא שכרו הרגיל בעד אותו החודש כולל ההטבה בעין בגין הרכב הצמוד שנשללה ממנו בתקופת ההיעדרות, כאשר עילת ההיעדרות היא יציאה לשירות מילואים.
לא כך, במצב השני, כאשר העובד יצא למילואים יחד עם הרכב הצמוד, והשתמש בו גם במהלך שירות המילואים. במקרה כזה עמדתנו הינה כי אין להעביר לידי העובד את הסכום הכספי המשקף את שווי השימוש ברכב הצמוד, זאת משום שהרכב הצמוד לא נשלל ממנו במהלך המילואים, תשלום הסכום הכספי במצב זה משמעותו שהעובד יזכה בכפל הכנסה בגין הרכיב של רכב צמוד, קרי הן את ההטבה עצמה והן תגמול כספי המשקף את אותה הטבה, בעוד המעסיק נושא בעלות הטבה זו וזאת בניגוד לתכלית של תגמולי המילואים .
כך ביחס לרכיבי שכר שנפרסו כגון דמי הבראה, ביגוד, החזקת רכב וכו' , עמדתנו הינה כי המעסיק זכאי להחזיק בידיו את החלק היחסי של "תשלום נוסף" שנפרס המתייחס לחודש בו שירת העובד בשירות מילואים, שכן שכר זה מהווה בהתאם לתקנה 5 לתקנות הפריסה חלק בלתי נפרד מ"שכרו הרגיל" של העובד בחודש שירות המילואים , היינו חלק מהתשלום ששילם מעביד לעובד על חשבון התגמול לפי סעיף 276(א), בגינו זכאי המעסיק להחזר מהמוסד.
בשני המקרים המפורטים לעיל, זכאי המעסיק להותיר בידיו את הסכומים הנ"ל כהחזר סכומים ששילם המעסיק לעובד בעד תקופת שירות המילואים, בין ששולמו כשווי הטבה בעין ובין בכסף בכך תושג תכלית החוק לפיה זכאי המעסיק להחזר מלוא השכר שנשא בו בזמן היעדרות העובד כתוצאה משירות המילואים .
הוראות החוזר הנ"ל , המשקפות לעמדתנו כאמור פרשנות שגויה של תיקון 127 לחוק , עומדות במוקד סכסוכים רבים בין מעסיקים לבין עובדים בארגונים רבים במשק, המחלוקות עולות בין היתר כתוצאה מהחלטת המוסד לשלוח הודעות ישירות לבתי העובדים- משרתי המילואים, בהם מודיע המוסד לעובד כי המעסיק קיבל עבורו תגמולי מילואים על מלוא סכום התגמול שהוחזר למעסיק.
בהודעות אלו מופנה העובד למעסיקו לקבל לידיו את מלוא סכום התגמול, זאת מבלי שקיימת בהודעה שמקבל העובד הבחנה בין הסכום המהווה "יתרת תגמול" המגיעה לידי העובד לבין הסכום המהווה החזר בגין "תשלום על חשבון התגמול" המגיעה לידי המעסיק.
אם לא די בכך, פרסם המוסד ביום 24/10/2011 תוספת לחוזר מס' 7/11 לפיו הופנו העובדים ל"אגף אכיפת חוקי עבודה" במשרד התמ"ת לצורך בירור תלונות פרטניות נגד המעסיק באשר לאופן חישוב התגמול ע"י המעסיק , בנימוק כי האחריות על אכיפת החוק וביצועו הינה בחוק הגנת השכר אשר תחת אחריות התמ"ת ולא באחריות המל"ל, ובכך קיימת סנקציה כנגד המעסיקים בהשתת קנסות על הפרה לכאורה של חוק הגנת השכר מבלי שעמדת הביטוח הלאומי בחוזר הנ"ל קיבלה עיגון מפורש בפסיקה.
בשל חוסר הבהירות הקיימת ונוסח ההודעות שנשלחות לעובדים, נגרמים סכסוכים בין העובדים למעסיק המקשות על הארגון ויוצרות פגיעה חמורה במרקם היחסים העדין בין המעסיק לעובדיו .
זה המקום לציין כי לא נעלם מענינו פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שניתן ביום 25/04/2017 (דמ) ת"א
37809-11-15
סער צור נ
'
מאיר טכנולוגיות מדעיות בע"מ
) בו נקבע כי הפרשי מילואים בגין רכיב "שווי רכב" ממנו נהנה העובד גם בזמן ימי המילואים יועברו לידי העובד . בפסק דינו זה הסתמך בית הדין האזורי לעבודה על הנחיות הביטוח הלאומי באותו חוזר מס' 7/11 . אולם בפסק הדין לא נערך דיון מקיף ומעמיק בסתירה הקיימת בין הוראות החוזר הנ"ל לבין החוק והתקנות הרלוואנטיות לקביעת בסיס "שכרו הרגיל" של העובד לצורך חישוב תגמולי המילואים, דיון כזה לעמדתנו היה מוביל לקביעה כי הפרשים אלו שייכים דווקא למעסיק כהחזר בגין "תשלום על חשבון התגמול".
על מנת למנוע חיכוכים מיותרים בין המעסיק לעובדיו ועל מנת שהמעסיק יוכל להתמודד עם פניות העובדים, יש צורך למפות, בחוות דעת משפטית, את כל רכיבי השכר המשולם בארגון ולבצע הבחנה ברורה בין תשלום המהווה "יתרת תגמול" אשר אותו בלבד יש להעביר לידי העובד ובין "תשלום על חשבון התגמול" אותו זכאי המעסיק להותיר בידיו כהחזר בגין התגמול ששילם לעובד.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.
|