תמריץ חלוקת דיבידנדים לעובדים-ממניות ללא זכויות

תמריץ חלוקת דיבידנדים לעובדים - ממניות ללא זכויות

רמי אריה, עו"ד רו"ח

ניתן להקצות לעובדים מניות בהתאם לסעיף 102 לפקודה, שיקנו זכות לקבלת דיבידנד בלבד, כל עוד מתקיימים יחסי עובד מעביד בין העובד לחברה. עם הפסקת יחסי העבודה, יהפכו המניות למניות רדומות ולא יקנו לעובד כל זכות. כך שהמס בגין הדיבידנדים יהיה בשיעור של 25% בלבד, במקום עד שיעור מס שולי מרבי בגין הכנסת עבודה.

כך נקבע בעניין שוחט (ע"מ 55937-01-17, טל שוחט נ' פקיד שומה צפת, ניתן ביום 4.7.2019) , לגבי הקצאת מניות לעובד בכיר בחברה, שאושרה כתוכנית אופציות לפי סעיף 102 לפקודה.

שוחט העלה טענה מקדמית לפיה דין הערעור לגבי שנת המס 2011 להתקבל, מאחר והשומה בשלב א' שהוצאה לו, לפי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה, נשלחה אליו על ידי פקיד השומה, לאחר המועדים הקבועים בחוק – ביהמ"ש קיבל את טענת ההתיישנות על הסף בהתאם להחלטה מיום 24.12.17. נקבע, כי השומה לגבי שנת 2011 התיישנה.

שוחט עבד כבכיר בחברת כרומכרום בע"מ בשנות המס הרלוונטיות. בשנת 2010 הגישה החברה בקשה להקצאת מניות בהתאם לסעיף 102 לפקודה (להלן: "תכנית ההקצאה") וקיבלה אישור פורמאלי על קליטת בקשתה.

התכנית קבעה כי יוקצו לשוחט מניות אשר יקנו לו זכות לקבלת דיבידנד בלבד כל עוד מתקיימים יחסי עובד מעביד בין שוחט לחברה. עם הפסקת יחסי העבודה, יהפכו המניות למניות רדומות ולא יקנו לשוחט כל זכות. עוד נקבע בתוכנית, כי המניות לא ניתנות להעברה.

פקיד השומה קבע, כי יש לשנות את סיווג התקבולים ולסווגם כהכנסה מהשתכרות או כטובת הנאה במסגרת יחסי עובד מעביד אשר חייבת במס בשיעור המס השולי של שוחט. בבסיס קביעה זו עמדו מספר טעמים וביניהם העובדה שהמניות אשר הוקנו לכאורה לשוחט לא מקנות כל זכות למעט קבלת דיבידנד ואף לא היה בידו לרשום אותן על שמו או להעביר לאחר ועם סיום עבודתו הן פוקעות.

פקיד השומה טען כי מדובר למעשה במניות וירטואליות המייצגות החזקה תיאורטית באחוז מסוים מערך החברה. בפועל, שוחט לא קיבל את המניות אלא זכות לקבלת כספים לפי החלטת החברה. כספים אלו אשר נקראו דיבידנד, הם במהותם בונוס שנתי אשר שולם לשוחט עבור עבודתו.

בפועל, חולק לשוחט דיבידנד גבוה משיעור החזקותיו, דבר המחזק את הטענה, כי אין מדובר בדיבידנד אלא בתשלום בגין משכורת. לכך מצטרפת הירידה במשכורתו של שוחט בשנים בהן חולק הדיבידנד אל מול הכנסתו בשנים קודמות.

כמו כן, טען פקיד השומה כי תכנית ההקצאה לא עומדת בתנאי סעיף 102 לפקודה. שוחט הוא בעל שליטה כהגדרתו בסעיף 32(9) לפקודה, היות והוא ומחזיק למעלה מ- 10% מהזכות לרווחים. בנוסף, חולק לו דיבידנד בשיעור העולה על 10% מהרווחים שחולקו, דבר המלמד כי הצדדים לא כיבדו את המנגנון אשר לכאורה נקבע בתוכנית ההקצאה.

כמו כן, לא הוקצו לו מניות כמשמעותן בסעיף 102 לפקודה אלא ניתנה לו רק זכות לקבל כספים מהחברה. אי עבירות המניות, בעת סיום יחסי עובד מעביד פוקעת הזכות לקבלת דיבידנד סותרים את הכללים מכוח סעיף 102 לפקודה, שלא מאפשר הקצאה של מניות שיש לגביהן זכויות של המעביד לקבלן בחזרה.

בית המשפט קבע, כי אין לקבל את עמדת פקיד השומה בסוגיה האמורה. המחוקק מצא להגדיר, כי הקצאת מניות באמצעות נאמן היא הקצאת מניות של חברה מעבידה לעובד שאינו בעל שליטה במועד ההקצאה או בעקבותיה וכי הוגשה בקשה לאישור התוכנית לפקיד השומה אשר אישר אותה, או שחלפה התקופה הקבועה בחוק ויש לראותו כאילו אישר אותה.

בהינתן האישור האמור, ובהתקיים יתר התנאים המפורטים לעיל, הרי מדובר בהקצאת מניות באמצעות נאמן על כל המשתמע מכך. אישור תכנית ההקצאה אמור ליתן וודאות לחברה המקצה ולעובד מקבל ההקצאה, כי ככל שההקצאה תתבצע בהתאם לתוכנית המאושרת על ידי פקיד השומה הרי שהיא תחסה תחת סעיף 102 לפקודה. התוכנית אושרה ע"י פקיד השומה. אישור התוכנית הוא אישור מהותי.  

בסעיף 102 לפקודה אין הגדרה למניה ואין מגבלה בנוגע לזכויות הנלוות לה. חברה רשאית לקבוע מה הזכויות הצמודות לכל סוג מניות בה וכן לקבוע, כי אי אפשר להעביר את המניות או כל מגבלה אחרת. חוק החברות מכיר בקיומן של מניות המקנות זכויות שונות.

מעיון בתוכנית ההקצאה עולה, כי צוין בה במפורש, כי המניות תקננה לניצע זכות לקבל דיבידנד בלבד כל זמן בו מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין החברה ועם הפסקת יחסי עובד ומעביד בין הניצע לחברה יהפכו המניות למניות רדומות ולא יקנו לניצע כל זכות.

אישור תכנית הקצאה אין בו כדי לפגוע בסמכות המסורה לרשות מנהלית לתקן או לשנות את החלטתה. אולם, תיקון ו/או שינוי כאמור יעשו בדרכים הקבועות בחוק ולא בדרך של הוצאת שומה תוך התעלמות מאישור התוכנית כאילו מעולם לא ניתן אישור כאמור או כאילו אין לו כל משמעות.

ביהמ"ש מצא, כי בסיס פעולות החברה ושוחט עמד טעם מסחרי כלכלי ראוי, להבדיל מתכנון מס בלתי לגיטימי. משכך נקבע, כי אין לקבל את עמדת פקיד השומה בדבר שינוי סיווג ומלאכותיות העסקה. לפיכך, אף אין הצדקה לחיובו של שוחט במס גרעון.

לעניין המס החל על הדיבידנד התקבלה עמדת פקיד השומה, לפיה חל עליו אותו שיעור מס החל על הזכויות המוקנות בגין הקצאת מניות במסלול רווח הון. קרי, בשיעור 25% בנוגע להקצאת מניות במסלול הוני, למרות שמדובר בדיבידנד מרווחי מפעל מוטב.

מדובר בתמריץ חשוב של שיתוף העובדים ברווחי החברה, בלי שהם יקבלו בעלות ממשית בחברה. יפה עשה בית המשפט, כאשר קיבל את עמדת החברה והעובד בנושא. שיתוף כזה, חייב ב-25% מס בלבד, במקום מס שולי מרבי. ממש כמו שיעור המס אשר משלם בעל המניות רגיל בגין דיבידנדים שהוא מקבל מחברה שאין לו שליטה בה.  מדובר בחלוקת רווחים אמיתית וכנה מרווחי החברה.