שיהוי והתיישנות הליכי גביית חובות מס ומע"מ

שיהוי והתיישנות הליכי גביית חובות מס ומע"מ

רמי אריה, עו"ד רו"ח

לזכות העוסק עומדת טענת שיהוי והתיישנות של חובות מס שנצברו לחובתו, כאשר מנהל מע"מ או רשות המיסים בכלל אינה נוקטת מולו הליכי גביה באופן שוטף ורציף ואינה מיידעת באופן אקטיבי את העוסק על הליכי הגבייה שננקטו נגדו. במקרה כזה, דין החובות להימחק.

כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות, צריכה רשות המס להראות כי נקטה בהליכי גבייה אשר הובאו לידיעת הנישום וכי הינו מודע לחובתו להסדיר החוב המיוחס לו ולנזק אליו הוא ייחשף, אם לא ישלם את חובותיו. מצב בו לא עשתה כן הרשות, עלול להביא לחסימתה מהליכי גבייה בטענת ההתיישנות.

סוגיה זו נדונה בעניין גרשנזון (ה"פ 31195-05-17, אנדריי גרשנזון נ' מנהל מע"מ פתח תקווה, ניתן ביום 22.4.2020), אשר טען בפני ביהמ"ש כי יש לבטל את חובות מע"מ שנקבעו לו, עקב אי הגשת דוחו"ת חודשיים בגין פעילותו כעוסק מורשה, במהלך 15 חודשים (עד לחודש אוקטובר 1996), בטענה כי נקלע לקשיים כלכליים, וכי לא ננקטו הליכי גבייה באופן שוטף, ואף אם ננקטו – הם לא הובאו לידיעתו.

מנהל מע"מ קבע שומות מס בגין אי הגשת דוחות המע"מ, שחבות המס בגינן נצברה לסך של כ- 620,000 ₪.

לטענת גרשנזון, הזמן אשר חלף מאז היווצרות החוב והימנעות המנהל מהגשת תביעה אזרחית או מנקיטת הליכי גבייה רצופים, ואף ממסירת הודעה לגרשנזון על אותם הליכי גבייה בודדים אשר ננקטו נגדו – מביאים לכך שחלפה תקופת ההתיישנות לגביית החוב, וכן לשיהוי מופרז בעליל. לפיכך, גרשנזון עתר לבהמ"ש לצו המצהיר וחוסם את המנהל מהמשך הליכי הגבייה.

לטענת המנהל, האחריות לכך שהחוב נותר תלוי ועומד גם בחלוף שנים כה רבות רובצת במלואה על גרשנזון, אשר במשך שנים התנהל שלא בתום לב, התחמק מתשלום החוב, וכעת גם מבקש לפטור אותו מהחוב כליל. לשיטת המנהל, פעולות לגביית החוב ננקטו ברציפות לכל אורך התקופה מאז נוצר החוב. לטענת המנהל, גרשנזון אף היה מודע לקיומם של הליכים אלו, ולכן אין בסיס לטענת התיישנות או שיהוי.

החובות נצברו החל משנת 1994, כאשר גרשנזון נקלע לקשיים אשר הובילו לכך שהוא הפסיק לדווח על הכנסותיו ולשלם את המס הנדרש ממנו כחוק.

נוכח הימנעות גרשנזון מהגשת הדוחות, החל המנהל בנקיטת הליכים נגדו, לרבות הטלת קנסות והוצאת קביעות מס משוער, ובהמשך גם בהגשת כתבי אישום. גרשנזון הורשע בהליך פלילי בבימ"ש השלום בכפר סבא (ת.פ. 1441/94), ונגזר עליו עונש מאסר על תנאי.

אולם, צעדים אלו לא הביאו להגשת דוחות סדירים, ולכן הוגשו נגדו שני כתבי אישום נוספים, אשר נמחקו, בין היתר, לאור מעברו של גרשנזון לגרמניה.

לאחר מספר שנים, שב גרשנזון לישראל ורכש דירה בה הוא מתגורר עם משפחתו ומאז לא שב לעבוד כעצמאי, אלא כשכיר. עם שובו לישראל, חודשו ההליכים הפליליים נגדו בגין אי תשלום המס, ובמהלך חודש יולי 2002 הוגש נגדו כתב אישום רביעי (ת.פ. 2803/01), במסגרתו הודה והורשע באי הגשת 15 דוחו"ת תקופתיים.

פסק הדין בהליך הרביעי אמנם סיים את בירור ההליך הפלילי, אך לא הסדיר את פירעון החוב הרשום בספרי מע"מ בגין אותן עבירות. על רקע זה, מנהל מע"מ הטיל, בין היתר עיקול בשנת 2012 על רכב אשר בבעלותו ודרישות תשלום לפי פקודת המסים (גבייה).

לפי הרישום בספרי מע"מ, נכון ליום 11.7.2017, חובו של גרשנזון עמד על סך של כ- 622,662 ₪. חוב זה מתבסס על העבירה בה הורשע גרשנזון בשל אי הגשת 15 דוחו"ת תקופתיים. החוב כולל קביעת מס בסך 583,114 ₪, קנסות בסך 20,543 ₪ והפרשי הצמדה וריבית בסך 19,005 ₪.

לטענת גרשנזון, מדובר בחוב אשר התיישן ויש למחוק אותו ולחדול מהליכים לגבייתו. מאחר והמנהל בחר שלא לנקוט בהליך אזרחי אלא בהליכי גבייה מנהלית, טען גרשנזון כי עומדת לו הזכות לחסום בטענת התיישנות הן את האפשרות להגשת תביעה אזרחית והן את האפשרות להמשך נקיטת הליכי גבייה מנהלית. גרשנזון הדגיש כי לא היה מודע כלל להליכי גבייה בהם נקט המנהל במשך שנים רבות ועד לשנת 2010.

הזכות העומדת לנישום לעתור לפסק דין המצהיר על התיישנות החוב, ובכך לחסום את הרשות מהמשך נקיטת הליכי גבייה נגדו – איננה שנויה במחלוקת. זכות זו הוכרה בפסיקת ביהמ"ש העליון בהלכת נסייר (רע"א 187/05 נעמה נסייר נגד עירית נצרת עילית), ובמסגרתה נקבע כדלקמן:

"נישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה הוא על דרך יזימת הליך כיום, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים ".

ביהמ"ש קבע כי, בטענת הרשות לנקיטת הליכי גבייה אין די לאיפוס תקופת ההתיישנות, אף לא בהצגת ראיות לכך שאכן ננקטו הליכי גבייה על ידי הרשות. על הרשות להוסיף ולוודא כי הנישום מודע להליכים המתנהלים נגדו ומודע לחובתו להסדיר החוב המיוחס לו ולנזק לו הוא נחשף אם לא יעשה כן.

לפיכך, כדי להראות כי עומדת לרשות "חזקת האיפוס" העוצרת את מרוץ ההתיישנות, שומה על הרשות להראות כי נקטה בהליכי גבייה אשר גם הובאו לידיעת הנישום. ככל שלא עשתה כך הרשות, היא מנועה מהמשך הליכי גבייה בגלל ההתיישנות.

לפי גרסת גרשנזון, במהלך 7 השנים אשר חלפו מאז נוצר החוב, המנהל לא נקט נגדו בהליכי גבייה כלל, וכך חלפה בפרק זמן זה תקופת ההתיישנות. כמו כן, טען גרשנזון כי המנהל לא פנה אליו במשך שנים ורק במהלך 2010 (בחלוף תקופת ההתיישנות) החל במשלוח דרישות תשלום שנתיות, וגם לצד אלו לא נקט בהליכי גבייה כאשר רק במהלך 2015 נודע לו כי המנהל ביצע עיקול רכב בשנת 2012.

נקודת המוצא בבחינת טענות הצדדים הייתה כי החוב נוצר בקביעת המנהל בסמוך לאוקטובר 1996, כאשר מרוץ תקופת ההתיישנות לביצוע הליכי גבייה בגינו החל ממועד זה. אין מחלוקת כי אכן בוצעו הליכי גבייה ע"י המנהל, גם אם לא בתדירות גבוהה, אבל בפערי זמן כאלו שביניהם פחות מ- 7 שנים.

המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה האם גרשנזון היה מודע לאותם הליכי גבייה ?

ביהמ"ש קבע, כי אין בידי המנהל להראות ולו מסמך בודד המבטא את מודעות גרשנזון להליכי הגבייה אשר ננקטו נגדו. המסמכים אותם הציג המנהל מתייחסים לצדדי ג' שאת הקשר בינם לגרשנזון לא ידע המנהל להסביר.

לפיכך, ביהמ"ש קיבל את גרסת גרשנזון וקבע כי במהלך השנים מיום היווצרות החוב בשנת 1996 ולפחות עד לשנת 2010 (מועד בו הודה גרשנזון בקבלת מכתב דרישה) לא ידע גרשנזון על הליכי הגבייה של המנהל בגין החוב.

במסגרת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2012 (הנחייה 7.1002, הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים (גבייה)) הוסדרה מסגרת של לוחות זמנים במטרה להנחות את הרשויות כיצד להפעיל את שיקול דעתן בהשתמשן בסמכויות לפי פקודת המיסים (גביה) ובכדי להימנע ממצב של שיהוי בפעולות הגבייה.

כך, בין היתר, מורות הנחיות היועמ"ש כי יש לפתוח בהליכי גביה בתוך שלוש שנים מהיום בו היה החוב סופי, להמשיך בביצוע פעולות גבייה "במרווחי זמן סבירים" ולוודא מסירת הודעה על הליכי הגבייה לחייב בנוסף להודעות שיש למסור לחייב על קיום החוב אחת לשנה.

הנחיות היועמ"ש נכנסו לתוקף רק באוגוסט 2012 ואינן חלות על החלק הארי של התקופה הרלוונטית לתובענה זו, אך הן עשויות לסייע בקביעת אמות מידה והתנהלות המנהל בהתייחס לחוב של גרשנזון.

ביהמ"ש קבע, כי טענת גרשנזון מתקבלת במלואה, קרי, נוכח חלוף תקופת ההתיישנות, מנהל מע"מ אינו רשאי להגיש תביעה אזרחית בגין החוב, ואין באפשרותו לנקוט בהליכי גבייה מנהלית בגין החוב. במילים אחרות, החוב נמחק במלואו עקב התיישנותו.