חשיבות דיוני ההשגה – כל הטענות חייבות לעלות בדיוני ההשגה
רמי אריה, עו"ד רו"ח
לדיוני השומות בין נישומים לבין פקיד השומה יש חשיבות רבה, לא רק לצורך סגירת שומות מס בהסכמה הדדית, אלא גם ובעיקר, כשאין הסכמה והצדדים מגיעים להליכי ערעור בבהמ"ש. במקרה זה, בהמ"ש לא יתיר העלאת טענה חדשה בהליך המשפטי.
מעמדו של "מוסד ההשגה", עלה לדיון חוזר, בעניין חברת דריה (ע"מ 71998-12-19, דריה אנרגיה בע"מ נ' מע"מ תל אביב מרכז, ניתן ביום 2.8.2020).
דריה תבעה
שלושה
תאגידים
מקבוצת
אלסטום הרב-לאומית, בטענה
שהיא
זכאית לקבל
מהן
עמלות
או
שכר
ראוי
עבור
פעילותה
לקידום האינטרסים
שלהן
בשוק
החשמל
בישראל. הצדדים הגיעו לידי פשרה לפיה אלסטום
תשלם
לחברה
סכום
של
3.5
מיליון
יורו.
מנהל מע"מ טען
כי
סכום
הפשרה
חייב
בשיעור
מע"מ מלא, ואילו החברה טענה כי חל מע"מ בשיעור אפס.
הודעת
שומת
מס
עסקאות
הוצאה
ע"י מנהל מע"מ
במאי 2018. ההנמקה
שניתנה
לעריכת
השומה
לפי
מיטב
השפיטה היא כי "לא
הנחתם
את
דעתנו
שהסכום ש
]
התקבל
[
מחברת
אלסטום
מהווה
חלק
מערך
הטובין, ולכן
חוייבה
החברה במס מלא".
בעקבות
הוצאת
השומה
הנ"ל,
הגישה
החברה
השגה, כאשר החלק
הארי
הוקדש
להוכחת
קיום
הסיפא
של
סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.
כנגד
ההחלטה
בהשגה
הוגש
הערעור
דנן.
גם
בכתב
הערעור
מוקדש
דיון
נרחב
ומפורט
לסעיף 30(א)(5)
סיפא
בעניין
מחיר
הטובין
וכן
דיון
קצר
בעניין
סעיף 30(א)(7). עם
זאת, הפעם
התייחסה
החברה
גם
לסעיף 30(א)(5)
רישא, ככל
הנראה
במענה
לדברים שכתב
המנהל בהחלטה
בהשגה.
בכתב
התשובה
אשר הוגש
לביהמ"ש, העלה המנהל
מעין
טענת
סף, לפיה אלסטום
כלל
לא
הייתה בחזקת "תושב
חוץ
".
החברה טענה כי מדובר בטענה חדשה שלא עלתה במסגרת דיוני ההשגה, ולכן יש למחוק אותה על הסף.
ביהמ"ש קיבל את טענת החברה, וקבע כי אין
תחולה
לסעיף 30(א)(5) כולו
אם
השירות
הנבחן לא
ניתן
לתושב
חוץ.
הסיפא של הסעיף אינו
מהווה
מקור
עצמאי
להטלת
שיעור
מס
אפס.
תושבות
החוץ
של
אלסטום
הייתה
אבן
יסוד
בטיעוני
החברה
גם
בשלב
ההשגה.
ההלכה
בעניין
העלאת טענות חדשות רק בעת ההליכים המשפטיים, הובהרה
בשנים
האחרונות בעניין רובומטיקס (ע"א
1830/14
, רובומטיקס
טכנולוגיות
בע"מ
נ'
פשמ"ג,
ניתן
ביום
2.4.2015
, ובעניין יהושוע (רע"א
7034/19
,
אמיר
יהושוע
ואח' נ' פקיד
שומה
ירושלים
3, ניתן
ביום 31.12.2019).
בדרך כלל, רווחת גישה
גמישה
הנוטה
להתיר במקרים
המתאימים
הרחבת
היריעה בביהמ"ש לעומת
זו
שנדונה
בין
הצדדים
בשלבים
המנהליים
הקודמים, ככל שהדבר
נחוץ
לשם
עשיית "שומת
אמת".
גישה
מקלה
זו
מסויגת
היכן
שהרחבת החזית
עלולה
לגרום
לנזק
דיוני
או
ראיתי, לפגוע
ביעילות
הדיון
יתר
על
המידה
או
להביא בעקיפין
לזילות
מעמד
מוסד
ההשגה.
אולם, גישה גמישה כזו, אינה יכולה לתפוס טענה שלא עלתה באופן כלשהוא בדיוני ההשגה.
ראשית, לא
מדובר
במקרה
של
הוספת
ראיה
)
מסמך
או
עדות
(
להוכחת
טענה
קיימת, ואף
לא במקרה
של
הוספת
נימוק
משפטי
גרידא. נושא
תושבותה
של
אלסטום הוא
עניין
מעורב
של
עובדה
ומשפט והוספתו
לדיון
עשויה
לשנות
את
פני
ההליך ולהסיטו
לכיוון
אשר
קודם
לכן
לא
הועמד
במחלוקת.
שנית, בנסיבות
מקרה
זה, אכן
קיים
היבט
של
פגיעה
בתוקפו
וחשיבותו
של
הליך
ההשגה.
החברה לא
העלתה
על דעתה
בשלב
הזה
כי
תושבותה
של
אלסטום
כלל
שנויה
במחלוקת. לאחר
דיון
בהשגה
ניתנה החלטת
המנהל
בה
מתוארת
אלסטום כחברה
זרה
.
נראה
כי
לא
הייתה
כל
מניעה
מצדו
של
המנהל
להציף
כבר
בשלב
האמור
את
הסתייגויותיו לגבי
התושבות
של
אלסטום
אולם
הדבר
לא
נעשה
.
שלישית, נושא
התושבות
הוסף
על
ידי
המנהל
כבדרך
אגב, כך שמחיקת
הטיעון
לא
תפגע
פגיעה
בלתי
מידתית
במנהל
ובזכותו
להביא
בפני
בית
המשפט
את עיקר
עמדתו
.
רביעית,
וחשוב
בנסיבות
העניין
מכל
יתר
השיקולים -
טענת
התושבות
מועלית
כאן
על
ידי המנהל
לגבי
צדדים
שלישיים (אלסטום) שאין
להם
חלק
בדיון
בהליך
זה.
כשמועלית
טענת תושבות
כנגד
הנישום
או
העוסק
עצמו -
אפילו
בשלב
מתקדם
בדיון -
בדרך
כלל
יהיה
בכוחו וביכולתו
להביא
הסברים
וראיות
בנסיון
להזים
את
הטיעון.
אולם, במקרה דנן יש
לשער
כי
מלוא
המידע
בנושא
התושבות
איננו
נמצא
אצל החברה אלא
בידי
אלסטום, כאשר מדובר בצדדים מסוסכים שהתקיימה ביניהם התדיינות משפטית
במשך
שש
שנים
.
לפיכך, קבע בית המשפט כי אין להתיר את העלאת הטענה החדשה כעת, בהליכי הערעור, לאחר שלא היה לה זכר בדיוני ההשגה. נלמד מכך, עד כמה חשוב כתב ההשגה וכמה חשוב לפרט מאד, את כל הטענות המועלות במסגרת דיוני ההשגה.
|