הכנסה ב-"בשחור" – נזק עתידי בפיצויים ולשאירים

הכנסה "בשחור" - נזק עתידי בפיצויי השתכרות ולשאירים

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

העלמת הכנסות מרשויות המס, תיגרע מפיצויי נזיקין, פיצויי השתכרות ופיצויים לשאירים, זאת בנוסף, לשאר הנזקים שהיא עלולה לגרום לפי הוראות המס עצמן. מדובר בהחמרה משמעותית גם בפיצויים לפי דיני משפחה ודיני הנזיקין לעומת המקובל עד עתה. כעת, גם למשפחה של המעלים יש אינטרס למנוע ממנו את ההעלמת ההכנסות.

הלכה מחמירה זו נקבעה בעניין לסקוב (ע"א 4816/20,לסקוב נגד פלונית, ניתן ביום 20.3.2021).

בית המשפט העליון דן בערעורים על פסק דינו של בית משפט המחוזי בתל אביב,  על גובה הפיצוי שקיבלו ידועה בציבור ובתה הקטינה אשר היו תלויות ויורשות, בגין מותו של  בן הזוג והאבא, שנהרג  בתאונת דרכים.

בתביעה כנגד חברות הביטוח, נטען כי הן זכאיות לפיצויים גם בגין הכנסה בלתי מדווחת של המנוח,  אשר הצהיר באופן פוזיטיבי בפני רשויות המס כי הוא חסר רכוש  או הכנסה. על אף שהכנסותיו לא דווחו ובכך אף הונה את נושיו ואת לשכת ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי העמיד את בסיס שכר המנוח על בסיס שיעור השכר הממוצע במשק, זאת על סמך שהכיר בכך שהמנוח עבד בשלוש משרות ב-"שחור".

אמנם,  נקודת המוצא בבסיס ההלכה הנוהגת לגבי הסוגייה של הכנסה לא מדווחת לצורך פיצויים, מעוגנת בכלל של "השבת המצב לקדמותו" שבבסיס דיני נזיקין כנגזרת של ההכנסה האמיתית שהוכחה. אך סוגיה זו מעלה דילמה  מוסרית "אין החוטא ייצא נשכר".

בעניין לסקוב טענה חברת הביטוח כי יש להימנע להעמיד במקרים אלו את בסיס הפיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק ויש לדבוק בהצהרת המנוח בפני הרשויות כי הוא חסר הכנסה ורכוש. מנגד, טענו היורשות כי בסיס השכר של המנוח אשר הוגש על ידן מבוסס בראיות ואין עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט המחוזי, מאחר והן עולות בקנה אחד עם ההלכות הנוהגות ביחס לחישוב הפיצוי לתלויים בניזוק שהסתיר את הכנסותיו מהרשויות.  

בית המשפט קבע כי ככלל יש לקבוע פיצוי לניזוק כנגזרת מהכנסה האמיתית שהוכחה כי אין להעניש את הניזוק, ובוודאי לא את התלויים בו, בשל חטאיו (ע"א 9813/07, נעים נ' אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (16.8.2009)).

עם זאת, על הניזוק הטוען להכנסה לא מדווחת, מוטל נטל גבוה במיוחד להוכחת טענותיו "שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת".

בית המשפט יצר מספר "כללי אצבע" חדשים, אשר לאורם יפסקו פיצויים במצב שבו הניזוק טוען להכנסה לא מדווחת (בשחור):

1. על הניזוק נטל הוכחה מוגבר להוכחת גובה השתכרותו הלא מדווחת.
   
   
2. אין מקום להשתמש בנקודות מוצא כמו שכר מינימום או שכר ממוצע במשק לצורך הערכת גובה ההכנסה הלא מדווחת.
   
   
3. גם כאשר הוכחה ההכנסה הלא מדווחת, יש להפחיתה לצורך חישוב הפיצויים, ולו במעט לאור השיקולים האמורים לעיל.
   
   
4. יש להתייחס בחומרה רבה יותר למצב פוזיטיבי של מצג אי השתכרות כלפי הרשויות (למשל דיווח כוזב לבית משפט בהליך אחר או דיווח כוזב לביטוח הלאומי לשם קבלת קצבה) להבדיל מאי דיווח "פסיבי", וזאת בבחינת מעין יישום של דוקטרינת ההשתק השיפוטי.
   
   
5. יש להתייחס בחומרה רבה יותר לאי דיווח של עצמאי, מאשר לאי דיווח של שכיר שמעבידו לא הנפיק לו תלוש משכורת.
   
   
6. יש להתייחס בחומרה רבה יותר לניזוק חי אשר תובע, מאשר לתביעת אלמנה או תלויים.

בעניין לסקוב יישם בית המשפט את הכללים דנן, ולאורם  לא קיבל את פסיקת בית משפט המחוזי לגבי הכנסות מהעסק שנרשמו על שם אביו של המנוח אך מקורם בהכנסתו. נקבע כי יש לנכות מסכומי ההכנסה הנאמדים, מע"מ ומס הכנסה בשיעור של 25% ובהתאם הופחת סכום הפיצוי מ-11,500 ₪ ל-8,500 ₪ ולגזור מהסכום המופחת את הפיצויים שישלמו חברות הביטוח ליורשות.

כך עולה כי השאירים נפגעו מאופן התנהלותו של המנוח והוא עצמו היה נפגע אף יותר אם היה נשאר בחיים ותובע פיצויי אבדן השתכרות.

מניסיוננו במתן חוות דעת כלכליות נוקטות חברות הביטוח באותה גישה של הפחתה משמעותית של הפיצויים שיש לשלם, בעניין שווי מלאי, אובדן כושר עבודה ונזקים אחרים עסקיים ו/או אישיים אחרים.