לרשות המיסים אין סמכות לסטות מנוסחת הקורונה כרצונה
רמי אריה, עו"ד רו"ח
סמכות מנהל רשות המסים לשינוי נוסחת חישוב מענקי הקורונה, אינה יכולה להיות שרירותית. היא כפופה לחובת ההנמקה המוטלת על הרשות ולהרמת נטל הוכחה כי יש הצדקה של ממש ובראיות לסטייה מהנוסחה.
סוגיה זו נדונה בוועדת הערר לענייני קורונה בעניין מרפז (ערר 1227-21, מרפז – סחר ותעשיות בע"מ נ' רשות המיסים, ניתן ביום 3.10.2021), אשר הגישה ערר על החלטת רשות המסים בעניין דחיית בקשתה לקבלת מענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות לחודשים ספטמבר - אוקטובר 2020 מכח חוק
התכנית לסיוע כלכלי, בסך 184,122 ₪.
במסגרת החלטה בהשגה, רשות המסים אישרה מענק בסך 36,824 ₪ בלבד, בהתאם לבדיקה שהיא ערכה לשיטתה, לדיווחי העסקאות וההוצאות בתקופת הזכאות.
השאלות העומדות בבסיס ערר זה, הן שאלת סמכות המנהל לשנות את מקדם ההוצאות הקבועות, במקרים בהם שוכנע כי שיעור מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק, וכן שאלת אופן הפעלת הסמכות על ידו.
לצורך פישוט וייעול הליך חישוב גובה המענק, נקבעה בהחלטה מס' 5015 של הממשלה ובחוק התכנית לסיוע כלכלי, נוסחה המבוססת על ההפרש בין מחזורי העסקאות בתקופת הזכאות לבין המחזורים בתקופה המקבילה לה בשנת 2019 (תקופת הבסיס).
המחוקק קבע, כי למנהל סמכות לסטות מהנוסחה באמצעות שינוי מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות, אם שוכנע המנהל כי המקדם שהתקבל מהפעלת הנוסחה אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק. כפועל יוצא מכך, מקנה ההוראה למנהל אף הסמכות לבדוק את ההוצאות הקבועות בסוג עסקים מסוים, שאם לא כן, לא ניתן לעשות שימוש בסמכות זו.
ועדת הערר קבעה, כי ההחלטה מתי לסטות מהנוסחה אינה יכולה להיות שרירותית, וצריכה להיות סיבה נאותה לקביעה כי יש לבחון את הוצאותיו הקבועות של העסק.
ועדת הערר ציינה, כי בשל אופי הסמכות והיקפה, ניתן היה לצפות כי רשות המסים תקבע אמות מידה וקריטריונים להפעלתה. כפי שעולה מההחלטה בעניין אייזנברג (ערר 1045-21, אי איי סי איי אייזנברג אגר. קומפני בע"מ נ' רשות המסים, ניתן ביום 21.6.2021), במסגרתו הרשות הצהירה כי מתכוונת לקבוע אמות מידה כאלה. אולם, על אף שחלף המועד האחרון להגשת בקשה לקבלת מענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות לחודשים מאי – יוני 2021, הרשות לא גיבשה מסמך מנחה כגון נוהל או הוראת ביצוע.
ועדת הערר קבעה, כי נימוקי הרשות בהחלטתה בהשגה אודות הפעלת סמכות המנהל דלים, ובניגוד לאמור ב
סעיף 20(א)(1)
לחוק. כך, בין היתר, הרשות לא נימקה מדוע נעשתה בדיקה פרטנית להוצאותיה והכנסותיה של מרפז בתקופת הזכאות, לא ציינה מהו מקדם ההוצאות הקבועות שהתקבל בהתאם לנוסחה ומהו המקדם שקבע המנהל בהתאם לסמכות שניתנה לו, לא פירטה מה הן ההוצאות הקבועות שנלקחו בחשבון בחישוביה.
הנמקה חלקית מצד הרשות פוגעת באפשרות אפקטיבית מצד מרפז לתקוף את ההחלטה שהתקבלה. חובת ההנמקה נגזרת מחובת ההגינות של הרשות המנהלית כלפי הפרט, ותכליתה למנוע קבלת החלטות שרירותיות או שגויות, בפרט כשמדובר בהחלטה הדוחה את בקשתו של הפונה כבמקרה דנן.
לאור האמור לעיל, ועדת הערר קבעה כי החלטת רשות המסים בהשגה לוקה בחוסר סבירות, ועל כן דינה להתבטל. נקבע כי רשות המסים תשלם למרפז מענק בסך 184,122 ₪.
ללמדנו, כי לא בקלות יינתן לרשות המיסים לסטות מנוסחת החישוב של מענקי קורונה. ככל שהיא רוצה לסטות מנוסחת החישוב שנקבעה בחוק, חלה עליה חובת ההנמקה באופן מפורט והחובה לבחון ולבדוק לעומק את העילות שלה לשינוי מהנוסחה והאם יש סבירות לסטייה. החלטה זו גם תעמוד לבחינת ועדת הערר.
לגילוי נאות:
·
רמי אריה עו"ד, רו"ח, הינו שותף בכיר במחלקת המיסים במשרד עו"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס עמית גרוס ושות'.
· העוררת יוצגה על ידי עו"ד עמית משה כהן, שותף ממחלקת המיסים במשרד.
·
לפניות והבהרות נוספות –
נא ללחוץ כאן.
|