תיקוני שומות מיסוי מקרקעין עקב "סיבה מספקת"

תיקוני שומות מיסוי מקרקעין עקב "סיבה מספקת"

רמי אריה, עו"ד רו"ח

שומות מס שבח ומס רכישה ניתן לתקן ולבקש להפחית את חבות המס שבהם בתוך ארבע שנים מהמועד שבו יצאה שומה סופית, אולם סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין מאפשר הארכת המועד לתיקון עקב "סיבה מספקת". מניסיוננו, במרבית המקרים כדאי לבדוק ולתקן שומות מס שבח ולפעמים לקבל כתוצאה מכך, החזרי מס ניכרים.

אך כדאי לא לחכות יותר מידי עם בקשת התיקון של השומות. היות והטענה כי נישום פעל בתום לב, אין בה כשלעצמה כדי להוות "סיבה מספקת" להארכת המועד הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין לתיקון שומות, מעבר לארבע השנים שנקבעו לכך.

סוגיה זו של היעדר "סיבה מספקת", נדונה בוועדת הערר לענייני מיסוי מקרקעין בעניין עמותת הביטוח הרפואי (ו"ע 28810-01-20, הביטוח הרפואי לבני הישיבות נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, ניתן ביום 29.9.2021), אשר הגישה ערר על החלטת המנהל שדחה את בקשתה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון שומה, שמטרתה פטור ממס לפי סעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין, בגין מכירת זכויותיה בבניין המצוי בירושלים.

ביום 10.10.2012 הגישה העמותה השגה בנוגע לחישוב מס השבח באשר לקביעת שווי הרכישה, ובקשה לתיקון שומה הנוגעת לניכוי מהשבח של שכר טרחת עו"ד ששילמה. לאחר כחודש ימים, ניתנה החלטה בהשגה.

לאחר מספר שנים, מונה לעמותה מנהל מיוחד, אשר החליט במסגרת תפקידו לבדוק את אופן מכירת הנכס בירושלים ואת תשלום מס השבח. בדיקתו העלתה כי העמותה החזיקה באישור מוסד ציבורי לפי סעיף 46 לפקודה, בשל כך הייתה רשאית לקבל פטור של מוסד ציבורי לפי סעיף 61 לחוק.

לפיכך, ביום 12.9.2019, רק כ-7 שנים לאחר מועד העסקה, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, במסגרתו צוין כי שומת מס השבח לא התייחסה לכך שהעמותה הינה מוסד ציבורי ולכן שילמה ביתר מס שבח בסך של 1.5 מיליון ₪. בבקשה צוין כי לעמותה נודע לראשונה על זכותה לפטור ממס שבח כמוסד ציבורי רק לאחרונה, כשהמנהל המיוחד בדק את עסקת המכירה.

מנהל מיסוי מקרקעין דחה את בקשת העמותה.

העמותה הגישה ערר על דחיית בקשתה להארכת המועד לתיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק, אשר התבסס על סעיף 107 לחוק, המסמיך את המנהל להאריך כל מועד שנקבע בחוק מיסוי מקרקעין, אם ראה "סיבה מספקת" להיעתר לבקשה.

העמותה טענה, כי קיימת "סיבה מספקת" למתן הארכה, בין היתר, רוה"ח של העמותה סבר בטעות בתום לב שניתן לקבל את הפטור דרך מס הכנסה, וכי פעלה בתום לב בכך שלא הגישה את הבקשה לפטור לפי סעיף 61 לחוק במועד כיוון שלא הייתה מודעת לזכאות לפטור.

בעניין רייך (ע"א 9817/17, מנהל מיסוי מקרקעין ת"א נ' מיטל אביבי רייך, ניתן ביום 21.2.2021), נקבע כי סעיף 107 לחוק מקנה למנהל סמכות להאריך כל מועד שנקבע בחוק מיסוי מקרקעין, לרבות המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק. באשר לאופן הפעלת הסמכות להאריך את המועדים הקבועים בחוק נקבע כי אין מדובר בסמכות חובה אלא סמכות שבשיקול דעת.

לאור הלכת רייך, קבעה ועדת הערר בענייננו, כי נותרה השאלה האם עלה בידי העמותה להצביע על "סיבה מספקת" להארכת המועד. כדי לבחון מה ייחשב כסיבה מספקת ניתן להצביע על מספר שיקולים (מדובר ברשימה פתוחה), כדלקמן:

     1.       משכו של האיחור - ככל שמשך האיחור בהגשת הבקשה להאריך את המועד הינו רב יותר, כך יגבר כובד הטעם הנדרש על מנת להיעתר לבקשה להאריך את המועד. חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי בדבר סופיות השומה.

    2.       האם התקיימו אילוצים שמקורם בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת המבקש - שגרמו להחמצת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק, או שטעמי האיחור נעוצים במבקש עצמו, או במיצגיו. כאשר טעמי האיחור נעוצים במבקש (הנישום) או במיצגו (עו"ד או רו"ח), הנטייה תהיה שלא לראות בכך משום סיבה מספקת.

    3.       מקור הטעות נובע מרשלנות או הזנחה - שנישום סביר לא היה נכשל בהן. ככל שמדובר ברשלנות או בהזנחה, הנטייה תהיה שלא להכיר בכך כסיבה מספקת.

באשר לטענה כי רוה"ח של העמותה לא היה בקיא בהליך , וכנראה סבר בשגגה שאת ההחזר מקבלים ממס הכנסה, קבעה ועדת הערר כי מדובר בטענה בעלמא, היות והרו"ח לא הובא לעדות בעצמו.  

באשר לטענה כי תשלום מס השבח הינו מקדמה על חשבון מס הכנסה ולכן מדובר בעניין טכני בדבר זהות הגורם שמחזיר את סכום מס השבח ששולם ביתר, קבעה ועדת הערר כי אין מדובר בעניין טכני ולכן טענה זו נדחית. העמותה הייתה צריכה לבקש את הפטור ממס שבח לפי סעיף 61 לחוק במסגרת השומה העצמית או במסגרת הבקשה לתיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק, בתוך 4 שנים מיום שנקבעה השומה לפי מיטב השפיטה.

כמו כן, ועדת הערר ציינה כי העמותה הייתה מיוצגת ע"י רו"ח ועו"ד, והיו לה מספר הזדמנויות להגיש את בקשת התיקון.

לסיכום, במקרה זה, ועדת הערר קבעה כי יש לדחות את הערר. לשיטתה, היה על העמותה להיות מודעת לזכותה לקבל פטור מתשלום המס, הן בעצמה והן באמצעות מיצגיה (רואה החשבון ועורך דינה). הטענה כי העמותה פעלה בתום לב אין בה כשלעצמה כדי להוות "סיבה מספקת" בנסיבות מקרה זה, בו ניתן לאפיין את המחדל של העמותה מלבקש את הפטור כרשלנות. אולם, היות ומדובר בהחזר מס בגובה של 1.5 מיליון ₪, בתוספת הצמדה וריבית, יש להניח כי העמותה תגיש ערעור לביהמ"ש העליון על החלטת ועדת הערר, כך שלא נאמרה המילה האחרונה בנושא.

בכל אופן, ראו איך בדיקה של גורם חיצוני, עשויה להניב החזר מס שבח משמעותיים.