מיסוי רבנים בגין מתן שירותי דת

מיסוי רבנים בגין מתן שירותי דת

רמי אריה, עו"ד רו"ח

כספים שקיבלו רבנים או מי מטעמם עבור מתן ברכות וקמעות, חייבים במס כהכנסה מעסק או משלח יד ממתן שרותי דת וכמובן גם במע"מ. לכן, כדאי שרבנים, עמותות או הקדשים אשר יש בהם פעילות של מתן שירותים כנגד תרומות, יקבלו ייעוץ בקשר להיבטי המיסוי העלולים לחול בגין כספים אלו ופתרונות לבעיות המשפטיות האחרות שעלולות להתעורר עם רשם העמותות, רשם ההקדשים ועוד.

סוגיה זו של סיווג תקבולים של רבנים ממתנות ותרומות כהכנסה חייבת במס, מספר שנים לאחור, נדונה בביהמ"ש המחוזי בעניין הרב אבוחצירא (ע"מ 18767-01-15, הרב ברוךאבוחצירא נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה, ניתן ביום 19.8.2022).

אבוחצירא מקבל את קהל מאמיניו, מברך, מייעץ, מוכר אותיות בספרי תורה, משתתף  באירועים, מקיים הילולות ומשכיר חדרים לשבתות חתן, ואף הקים חמש עמותות. פעילות זו של אבוחצירא מניבה ממון ונתמכת ע"י תרומות ומתנות ממאמיניו בארץ ובחו"ל.

פקיד השומה קבע כי לרב אבוחצירא היו הכנסות בשנות המס 2003-2011, בהתאם לחשבונות הבנק של אבוחצירא ובנו, ומצא כי בשנים הללו הופקדו בחשבונותיהם סך של כ- 62 מיליון ₪.

פקיד השומה ראה בכספים שהופקדו או הועברו לחשבונות הבנק של אבוחצירא ובנו, בתמורה לפעילותו במתן ברכות וכו', כהכנסה מעסק או משלח יד למתן שירותי דת לפי סעיף 2(1) לפקודה.

פקיד השומה טען, בין היתר, כי אבוחצירא מעניק שירותי דת, ללא רישום התקבולים המתקבלים על ידו וללא ניהול פנקסים כדין. עם זאת, הוא גרע מסכומי ההפקדות בחשבונות הבנק סכומים שהועברו לעמותות, וקבע שומה רק על יתרת הסכומים.

מנגד אבוחצירא טען, בין היתר, כי כספים המתקבלים במסגרת הילולות מקורם בתרומות ורובם המכריע מועבר לעמותות, על כן שימש כ-"צינור" להעברת כספי התרומות. כמו כן, טען כי חלק מהתקבולים התקבלו כמתנות על רקע אישי-רגשי וללא קשר לרקע המקצועי. בנוסף, טען כי אינו נוהג לתת שירותי דת ואין בביתו קבלת קהל. אדם הפונה לשהות במחיצתו/מבקש ברכה הוא מקבל אותו בזמנו הפנוי ובמידה והוא חפץ בכך הוא תורם לו או לעמותות.

עוד נטען, כי קיים שיהוי ושינוי מדיניות, לאור חלוף הזמן הרב בין מועד קבלת הכספים לבין מועד דרישת פקיד השומה לראשונה להמצאת אסמכתאות בגין התקבולים ולאור שינוי המדיניות בעניין מיסוי מקובלים.

כמו כן, נטען כי פקיד השומה ערך שומות "מחזור" (הכנסות בחשבון הבנק), ולא טרח לכמת את ההוצאות. נטען כי פקיד השומה היה צריך להתחשב בהוצאות לצורך ייצור הכנסות בגין שירותי דת בהתאם לסעיף 17 לפקודה וחוזר מס הכנסה 2/2012.

בעניין מגיד (ע"א 9187/06, רפאל מגיד נ' פקיד שומה פ"ת), דן ביהמ"ש בסיווג הכנסה מעסק ומשלח יד כמשמעותם בסעיף 2(1) לפקודה, וכך נקבע:

"המבחנים שנועדו לבדוק אם הכנסה מסוימת הינה הכנסה הונית או הכנסה פירותית טובים גם לצורך השאלה אם ההכנסה היא הכנסה מעסק ומשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה או אם ההכנסה נובעת ממקורות אחרים ... הטעם לכך הוא שהכנסה עסקית מאופיינת, דרך כלל, בכך שהיא מניבה הכנסת פירות בעלת אופי תדיר ומחזורי".

בעניין יקותיאל אבוחצירא (ע"א 3159/19, יקותיאל אבוחצירא נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה) התייחס ביהמ"ש לשאלת סיווג הכנסה משירותי דת, וקבע כי יש לראות בהכנסות כהכנסה ממשלח יד החייבת במס לפי סעיף 2(1) לפקודה, כדלקמן:

"גם אם בראייתו הסובייקטיבית של המערער, פעילותו היא לשם שמים, ולא לצורך הפקת הכנסות, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה כי אגב פעילות זו מופקת לטובתו הכנסה קבועה החייבת במס... עצם העובדה שתקבול מסוים כונה או הוגדר על ידי הצדדים כ"מתנה" או "תרומה" אינה מכרעת לעניין סיווגו לצרכי מס, ואין הכרח כי תתקיים זהות בין האופן בו הצדדים מסווגים את החלפת המשאבים ביניהם, לבין האופן בו היא תסווג לצרכי מס"

ביהמ"ש קבע, כי מעדות אבוחצירא עולה כי בשנות המס נטל הרב חלק בפעילויות שונות, בין היתר, במתן ייעוץ וברכות למאמיניו, השתתפות בחתונות, קיום הילולות בארץ ובחו"ל, והכל בצורה שוטפת, תוך שהוא נעזר במערכת ארגונית הכוללת עוזרים ועובדים שעסקו בתיאום פגישות, קבלת קהל וניהול כספים.

גובה הסכומים, תדירות ההעברות והמערכת הארגונית הענפה שאפשרה את המפגשים עם הרב, מלמדים שמדובר בפעילות העולה כדי עסק או משלח יד הנובעת ממעמדו והכשרתו של הרב, מכישוריו האישיים והמוניטין האישי שלו, לרבות ייחוסו המשפחתי. לפיכך, לצרכי מס יש לראות בתקבולים שהתקבלו על רקע פעילותו ומעמדו של הרב כהכנסה מעסק או משלח יד לפי סעיף 2 (1) לפקודה. לצרכי הדיון בשומות שערך פקיד השומה, אין להבחין בין העברות והפקדות כספים לחשבון לבין הפקדות לחשבון בנו או נשותיהם.

ביהמ"ש לא קיבל את טענת אבוחצירא לפיה חלק מהתקבולים נתקבלו כמתנות על רקע אישי-רגשי בלבד. שכן, לא צירף לכך כל ראיה. בפסיקה נקבע כי מה שמכונה מתנות אינו מתנה בראי דיני המס כאשר מדובר בסכומים המועברים בשל תוארו או העמדה או המשרה בה הוא מחזיק. תקבולים אילו ניתנים בשל תפקידו של מקבלם, משכך תפקידו, כישוריו, משרתו או מעמדו הם המקור להכנסות אילו. קל וחומר כשיש מנגנון עסקי המטפל בכך או כאשר מדובר בסכומים ניכרים החורגים ממתנה הניתנת ברגיל.

באשר לטענת ניכוי הוצאות, ביהמ"ש קבע כי מטרת חוזר מ"ה מס' 2/2012 בנושא "אסמכתאות להתרת הוצאות ו/או דרישת עלויות", הינה לקבוע אמות מידה לקביעת שומה בנסיבות בהן אין בידי הנישום חשבונית המאששת את קיומה וסכומה של ההוצאה. אולם, בענייננו אבוחצירא לא צירף ביסס את הוצאותיו חרף דרישותיו החוזרות של פקיד השומה.

נקבע, כי בעניינו אין להתיר הפחתת הוצאות על דרך האומדנה, בהתחשב באפשרות שחלק מההוצאות מומנו ע"י העמותות, ובהתחשב בכך שחלק מההוצאות שולמו מכספי מזומן שקיבל אבוחצירא באופן שוטף, ובשעה שאין ניהול פנקסים כדין.

נציין, כי רבנים מפורסמים ומפורסמים פחות, עלולים למצוא עצמם בחבויות מס גבוהות, אשר יוטלו עליהם גם מספר שנים באופן רטרואקטיבי. לכן, מוצע לקבל ייעוץ בנושא בדחיפות ולבחון בחוות דעת מקצועית-מיסויית את היבטי המס אשר עלולים לחול בגין תקבולים כאלו, כמו גם לנהל רישומים של הוצאות שהוצאו לצורך קבלת התקבולים.