|
עדכונים במיסוי מקרקעין – דצמבר 2022
מאיר מזרחי ושות', משרד עורכי דין
ע"א 1073/20 מנהל מס שבח מקרקעין ת"א נ' שטיין – סיווג נכס ששימש למגורים במשך עשרות שנים, ללא שקיים היתר בנייה למגורים, כדירת מגורים
בית המשפט העליון קבע שככלל, כדי שדירה תוכר כדירת מגורים לצורכי קבלת הטבות המס במכירתה, יש צורך שהיתר הבנייה של הדירה יהיה למגורים, היינו שהשימוש עצמו למגורים יהיה מותר על פי דין. הובהר, כי חריגות בנייה (כגון סגירת מרפסת) לא שוללות בהכרח את הסיווג למגורים. בית המשפט קבע חריג לכלל זה, לפיו שימוש ארוך טווח של הנישום בנכס למגורים והסתמכות על מצגים של רשות המיסים לפיהם הנכס סווג כדירת מגורים בהזדמנויות שונות, יכולים בנסיבות אלו להביא לסווג הנכס כדירת מגורים, חרף אי קיומו של היתר בנייה למגורים. ביהמ"ש הדגיש, כי על אף שרשות המיסים יכולה לשנות מעמדות קודמות שלה, יש לתת משקל מהותי לעקרון ההסתמכות ולמצגים של הרשות במרוצת השנים (סיווגה בנסיבות המקרה את רכישת הדירה כדירת מגורים וכך גם במכירה קודמת של הדירה שלבסוף בוטלה).
ו"ע (מחוזי ת"א) 59018-11-21 גבע נ' מנהל מיסוי מקרקעין - תקרת הפטור הקבועה בסעיף 49א(א1) לחוק מתייחסת למוכר ולא לדירה
בסוגיה האם במכירה של דירת יוקרה על ידי מספר מוכרים, זכאי כל אחד מהמוכרים לפטור בגובה
מלוא
תקרת הפטור, או שמא תקרת הפטור היא אחת ביחס לשווי המכירה של הדירה כולה, ולפיכך כל אחד מהמוכרים זכאי
לחלק יחסי
מסכום תקרת הפטור, כפי חלקו בדירה, קבעה ועדת הערר כי התקרה היא לכל מוכר, כעמדת העוררים. משמעותה של קביעה זו היא, כי במכירת דירת מגורים על ידי מספר מוכרים, יוכל כל מוכר לקבל פטור עד תקרת הפטור המלאה הקבועה בחוק, ולא רק עד חלק יחסי ממנה כפי חלקו בדירה.
ו"ע 1235-01-21 בני לן ביתא (החרוב) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – היוון תמורה המשתלמת בתשלומים עתידים למרות היעדר התייחסות מפורשת בהסכם לקיומה של עסקת מימון לצד עסקת המכר
בהסכם לרכישת זכויות במקרקעין נקבע שווי מכירה בסך של 33 מש"ח. כן נקבע, כי אם לפי התכנית שתאושר, היקף שטחי הבנייה המותרים יהיה נמוך בשיעור מסוים מהצפוי, הקונה יוכל לבטל את ההסכם ואם יבחר שלא לבטלו, תינתן לו הנחה של 10 אש"ח למ"ר. העוררות טענו כי מדובר בעסקה בשלבים אשר ביחס לחלק מהם חל סעיף 19(3א) לחוק המאפשר לדחות את יום המכירה. ביהמ"ש לא קיבל עמדה זו וקבע כי סעיף 19(3א) לא חל בנסיבות העניין, בין היתר, מאחר שהוא נועד לדחות את יום המכירה במלואו ולא ליצור מספר ימי מכירה בגין אותה עסקה, בין אותם צדדים ובאותו הסכם מכר. בנוסף נקבע, כי על אף שבעייננו לא גילו הצדדים באופן מפורש את דעתם גם על עסקת מימון לצד עסקת המכר, הרי שמנסיבות העניין עולה כי יש בהסכם גם רכיב של עסקת מימון, ועל כן יש להוון את שווי המכירה. לעניין זה עשה ביהמ"ש שימוש בסמכות המוקנית לו מכוח סעיף 89 לחוק. שווי המכירה לצורך מס רכישה הועמד על סך של 29.7 מש"ח (להשוואה ר' הלכת
מידטאון
בע"א 914/14).
ע"א 2142/21
מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' מלכיאור - קבלת הטבת מס ברכישת דירה יחידה לאחר מכירת דירה ישנה, אינה מצריכה הליך של תיקון שומה
בני הזוג מלכיאור רכשו זכויות בדירת מגורים בשלבי הקמה בשנת 2013, בזמן שהיתה להם כבר דירת מגורים (הדירה הישנה), ונקבעה להם שומת מס רכישה לדירה נוספת בהתאם לדיווח שהגישו. בני הזוג מכרו את הדירה הישנה בשנת 2018 עוד לפני השלמת בניית הדירה החדשה. לאחר מכירת הדירה הישנה, הגישו בקשה לתיקון שומת מס הרכישה של הדירה החדשה לשומה של דירה יחידה. המנהל דחה את הבקשה בשל חלוף המועד להגשתה (4 שנים). ערר שהגישו בני הזוג מלכיאור התקבל על ידי ועדת הערר שקבעה, כי בנסיבות אלו לא נדרשת כלל הגשת בקשה לתיקון שומה. המנהל ערער לביהמ"ש העליון, שדחה את הערעור וקבע,
כי לאור תכליתה של הטבת המס בסעיף 9, החלת מסגרת הזמנים לתיקון השומה על סעיף זה תרוקן מתוכן את תכלית ההקלה, ולכן הוראות סעיף זה לא כפופות למסגרת הזמנים לתיקון השומה. לחלופין נקבע, כי על פי ההלכה שנקבעה בעניין רייך (ע"א 9817/17), המנהל רשאי להאריך את המועד לבקשה לתיקון שומה באמצעות סעיף 107 לחוק, אם מצא שיש "סיבה מספקת" לכך. בענייננו, הקושי הטמון בהוראות החוק ובמסגרת הזמנים מהווה "סיבה מספקת", ויש להאריך את המועד במקרה זה.
ו"ע (מחוזי ת"א) 12808-05-22 הררי נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה – לא ניתן להאריך את המועד למכירת דירה ישנה ברכישת דירה חלופית לצורך קבלת הטבת מס רכישה לדירה יחידה
אדם רכשת דירת מגורים וביקש לשלם מס רכישה לפי מדרגות של דירה יחידה, תוך התחייבות למכור דירה ישנה שהיתה בבעלותו בתוך המועד הקבוע לכך בחוק. בשל קשיים שנבעו מהליך גירושין שעבר, לא עלה בידיו למכור את הדירה הישנה במועד. מנהל מיסוי מקרקעין סירב להאריך את המועד למכירת הדירה הישנה לצורך קבלת הטבת מס הרכישה. ועדת הערר
התייחסה להלכת בית המשפט העליון בעניין רייך (ע"א 9817/17) בה נקבע כי מנהל מיסוי מקרקעין מוסמך להאריך כל מועד הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין מכוח סעיף 107 לחוק, אך קבעה, כי התקופה למכירת הדירה הישנה הקבועה בחוק מהווה "תנאי" לקבלת ההטבה במדרגות המס, והיא אינה עונה להגדרת "מועד", אותו יכול המנהל להאריך לפי סמכותו סעיף 107 לחוק, ולפיכך דחתה את הערר.
|