הגישור מגיע לכביש חוצה ישראל
מאת: ד"ר דוד סילורה-מגשר מורשה.
בלעדי ל"דה-מרקר"
הקונפליקט:
התאוריה של הגישור מניחה, שהקונפליקט הוא סכסוך, הצובר דינמיקה ומתפתח לשני כיוונים מנוגדים. מחד –העצמתו. מאידך –דיכויו.
קיומם של אינטרסים חברתיים, כלכליים, מינהליים ואורבניים שונים –עלולים להיות מנוגדים –והרי לכם סכסוך! עוצמת הסכסוך תלויה במשתנים שונים: משך הזמן בו נמשך המתח בין המסוכסכים, המאפיינים והתפיסות של כל צד לסכסוך, משקעים של סכסוכים מהעבר וגם –מידת הכוח שבידי הצדדים.
חוצה ישראל כגורם סכסוך
ההחלטה לסלול את כביש חוצה ישראל והידיעה, כי שטחים רבים במסלול הכביש יופקעו-עוררה ויכוח ציבורי מתמשך, הן בדבר נחיצותו של הכביש והן ההצדקה שבהפקעות.
גם המחיר שישולם כתמורה להפקעה, עומד בויכוח ציבורי ופארלמנטרי.
במציאות, נוצרו קבוצות חברתיות בעלות אינטרסים מנוגדים, חלקם תומך ומצדיק את סלילת הכביש –אך מבקשים פיצוי גבוה תמורת השטחים שיופקעו וחלקם, מתנגדים שאדמותיהם יופקעו , ללא קשר לתמורה הפיצויית שיקבלו בעבורה.
אלה גם אלה –כותבים, מפגינים , מנהלים מו"מ, ונזקקים לשרותיו הטובים של בית המשפט.
שלא כבארצות אחרות –החברה הישראלית שומרת על מידה סבירה של התנצחות עם השלטונות. כנראה, שברור לרובם שאין כאן יחסי כוחות שווים , השלטונות תמיד יהיו חזקים יותר אם ההצדקה לכביש חוצה ישראל היא גם ביטחונית, וגם –כלכלית, כי חלקים רבים ממנו יהיו כבישי אגרה..
מקסיקו כמשל
הנה במקסיקו, מדווח עיתון "הארץ" מיום 14/7/02 על הפגנות אלימות בגלל הפקעת קרקע לבניית שדה-תעופה. על פי הידיעה, 12 בני ערובה נחטפו ע"י איכרים בעיר סן סלבדור אנטקו,כדי למנוע בניית שדה תעופה חדש. האיכרים מאיימים לפוצץ משאיות נושאות בלוני גז וכל בקשתם –שהמדינה לא תבנה את שדה התעופה על אדמותיהם...
ספור הכרם
הכרם, הוא סכסוך שנתגלע מחוסר האונים במאבק עם כביש חוצה ישראל. כבר בתנ"ך ידועים סיפורי כרם: "כרם היה לידידי בכרם בן שמן...ויסקלהו ויעבדהו...ויקוו לעשות ענבים –ויעש באושים..."
ןהגירסה המודרנית, כפי שעולה מכתב התביעה וכתב ההגנה במשפט שלא התקיים –כי שני הצדדים המסוכסכים הסכימו להפנות את סכסוכם לגישור –שם הוא הסתיים.
ישראלה אישה יפה ירשה מאביה כרם ששטחו כ-31 דונם. במותו –הכרם לא היה מעובד אפילו נמצא באזור מתאים לגידולי ענבים. כאשת עסקים, חיפשה ומצאה חקלאי מומחה , חבר איגוד המגדלים, ששמו הולך לפניו כישראל איש-גדול.
ההסכם היה כך: ישראלה מוסרת את הקרקע לאחריותו של ישראל. ההסכם הוא למשך 15 שנה. ישראל יעבד את הקרקע כדי שיניבו ענבים .. כל ההוצאות יחולקו שווה בשווה וכך, גם כל ההכנסות, כולל ההשקעה הראשונית בצנרת, גדר וסוכת שמירה.
ההסכם, שכאמור ל-15 שנה, נחתם בין הצדדים אצל עורך דין בשנת 1998 והצדדים הרגישו כי עשו עיסקה מוצלחת. ישראלה, שאינה מבינה בחקלאות –תרויח אם יהיה יבול וישראל, ירוויח גם כן, משטח אדמה גדול שלעולם לא היה יכל להשיג מהכנסותיו עד-כה בחקלאות.
ואכן, בפועל, הם עשו עיסקה מוצלחת. הכרם הניב ענבים למכביר, נוצרה רשת לקוחות לענביהם –וגם רווחים נאים לישראלה ולישראל.
באחת ההזדמנויות, בו התחשבנו השניים, אמרה ישראלה:" אם הכרם לא היה מניב –הייתי פונה ומבקשת שינוי ייעודו ואף מבקשת רשיון לתחנת דלק... השיב ישראל: אם נגיע למצב שבו הכרם לא יענה על ציפיותינו –אני מוכן להשקיע מחצית כל ההוצאות, כדי להפוך את הכרם לתחנת דלק או –משהו ריווחי יותר. כרגע –אין צורך בכך..
קלקול מערכת היחסים
האופוריה בה חיו ישראלה וישראל הגיעה אל קיצה, כאשר חברת חוצה ישראל הודיעה לבעלת הקרקע על הפקעתה. ישראלה הוזמנה לנהל מו"מ על פיצויים ו/או קבלת קרקע חלופית.
כל ההשקעה בכרם –הולכת ויורדת לטמיון...
ישראל פנה וביקש מחצית כל הפיצויים שתקבל ישראלה עבור הכרם, עד לגמר 15 שנות החוזה.
ישראלה, טענה בתוקף, כי הבעלות על הקרקע הוא שלה –והשותפות היא רק על היבולים.
ישראל טען, שאילו ידע כי יעבד את הכרם רק 4-5 שנים –לא היה נכנס לעיסקה, כי כל הרווחים יוצאים בהפסד ההשקעה הראשונית.
ישראלה הזכירה, כי חשבה להקים תחנת דלק או מבנה ריווחי אחר, במידה והכרם לא יניב, וכי היא לא הגיבה להצעתו להשתתף במחצית ההשקעה –ולכן, הוא אינו יכל להשתתף במחצית מכספי הפיצויים.
לבסוף, אמר ישראל –הבה נשמור על יחסים חבריים. הגידי לי כמה או מה את מקבלת מכביש חוצה ישראל –ונגיע לעמק השווה.
ישראלה השיבה, כי מה שהיא מקבלת זה רק מעניינה ולא מעניינו. היא אינה מעוניינת לשתף אותו בכל מה שקשור לכרם וחוצה ישראל. אין לו זכות מוסרית לדבר כפי שהוא מדבר.
כאמור, ישראל תבע את ישראלה בבית המשפט, בתביעות אזרחיות ובו סכום כסף שלפי חישוביו מגיע לו, אילו היה ממשיך לעבוד בכרם 15 שנה –על סמך הניסיון הרווחי הקצר.
הערה:
ד"ר דוד סילורה מנהל תוכן ב"סולחה" –פורטל הגישור הישראלי, מיסודם של מרכז הגישור "סילפר" (ישראל) בע"מ וחברת "אוליב אינטראקטיב" להקמת אתרים.
כתובת הפורטל: www.sulcha.co.il
השופט מפנה לגישור
השופט זנזור מצא שהתיק מתאים לגישור – והפנה את הצדדים ועורכי דינם למגשר מורשה מטעם הנהלת בתי המשפט, ששכר טירחתו היה 350 ₪ בתוספת מ.ע.מ. מכל צד לכל שעה.
הצדדים הסכימו, ברצותם לסיים את המחלוקת מהר ככל האפשר ולא להיגרר ימים או שנים במסדרונות בתי המשפט.
הגישור נראה להם כנכון, כי הוסבר להם, שהגישור צופה פני העתיד ואילו המשפט –צופה פני העבר. הגישור נותן אוטונומיה לצדדים להגיע להסכמה ביניהם ואילו במשפט, השופט מכריע.
ואכן, לאחר דיונים שנמשכו כשלוש וחצי שעות –הגיעו הצדדים ועורכי דינם לכלל הסכמה, לפיו תפצה ישראלה את ישראל בסכום כספי עליו הוסכם –וזאת, כדי להמשיך ולשמור על יחסים טובים ותקינים ומבלי להודות זה בטענותיו של זה, לשם חיסול כל המחלוקת.
ישראל הסכים, שאין זה מעניינו לדעת על המו"מ המתנהל עם חוצה ישראל, אך הביע רצונו לדעת התוצאות "רק בגלל סקרנות".
ישראלה לא הבטיחה דבר, אבל –אמרה, ביום מן הימים –אולי...
מהו הגישור?
הגישור הולך ותופס מקום של כבוד כדרך חלופית למשפט או בוררות.נשיא בית המשפט אהרון ברק, רואה בו "תרבות חיים" בעיקר –של דו שיח ולא לעומתיות. לדעתו –זוהי השקפת עולם -שביטוייה, באופן בו אנו מתייחסים איש לרעהו ומיישבים סכסוכים.
הרי גם בחברה הערבית קיימת ה"סולחה" ויש גם "סולחאים" העושים במלאכה.
החוק, יבש יותר :תקנות בתי המשפט (גישור) התשנ"ג –1993 , מוגדר הגישור כ"הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין הייתר על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי מידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרות לפתרונו".
המגשר, על פי אותו חוק, הוא "מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין, להגיע להסדר גישור מתוך משא ומתן חופשי, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו".
והסדר גישור –ההסכם אליו הגיעו ישראלה וישראל הוא, על פי התקנות: "הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם, שהושג בסיומו של הליך גישור".