מוציא חשבוניות פיקטיביות יכול לתבוע החזר ממע"מ

מוציא חשבוניות פיקטיביות יכול לתבוע החזר ממע"מ

רמי אריה, עו"ד רו"ח

בפסק דין מוזר מעט, שניתן ביום 23.2.2012 קבע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב-יפו בע"מ 27777-04-10 משה דבוש נ' מנהל מע"מ ת"א 3, כי קיימת אפשרות שמוציא חשבוניות פיקטיביות יוכל לקבל החזר מע"מ ששילם למע"מ בגין חשבוניות אלו. במקרה שבו עסק פסק הדין, למרות שמפיץ חשבוניות מס הורשע במתן חשבוניות פיקטיביות, נקבע כי מוציא החשבוניות אינו רשאי לקבל החזר המע"מ הכלול בהן היות ולא הוכיח כי אכן לא הייתה עסקה אמיתית מאחורי החשבוניות, למרות טענתו כי היות ולא מדובר בחשבוניות אמיתיות שממילא לא היה מקום לשלם מע"מ בגינן.

1. הערעור עסק בערעור על החלטת מנהל מע"מ בקשר עם 29 חשבוניות מפנקס החשבוניות של המערער, שהוצאו בחודשים ינואר 2007-אפריל 2007. לטענת המערער החשבוניות הן "פיקטיביות", שכן הונפקו ע"י אחר, שלא בידיעתו, הרשאתו והסכמתו ומשום כך יש לפטור אותו מתשלום מס העסקאות בגינן.

2. המערער טען כי מי שהיה המוציא והמביא בעסק הוא יצחק ואזנה (להלן: "ואזנה"). לעמדת המערער, ואזנה עמד בקשר עם הלקוחות, דאג שיסופקו להם שירותי השמירה מטעם העסק, המערער מסר לואזנה את פנקס החשבוניות של העסק, ואזנה הוציא את החשבוניות, גבה את הכספים מהלקוחות וכדומה.

3. לימים הסתבר לו שמכלל החשבוניות שואזנה הנפיק עבור העסק בתקופה ינואר 2007-אפריל 2007, נכללו גם 29 חשבוניות פיקטיביות, קרי חשבוניות שמאחוריהן לא קיימות עסקאות אמת.

4. נגד ואזנה הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב יפו (ת"פ 4397/08). בכתב האישום יוחסו לואזנה בין היתר, הוצאת חשבוניות פיקטיביות, אך לתקופה המאוחרת לתקופה של החשבוניות הפיקטיביות נשוא הערעור. ואזנה הורשע על פי הודאתו, ונגזר עליו ביום 4.1.11, עונש מאסר בפועל וכן קנס כספי.

5. מנהל מע"מ הכחיש כי מדובר ב"חשבוניות פיקטיביות". לעמדתו, בע"ש (ת"א) 1050/05 ניזרי נ' מע"מ [2006] קבע בית המשפט כי אדם המשאיל את שמו מרצון לבעל העסק האמיתי, וזאת לצורך רישום במע"מ, יהיה הנרשם חייב בתשלום המע"מ הנגזר מן העסקה.

6. בית המשפט קבע כי המערער לא הוכיח כי מאחורי החשבוניות לא קיימות עסקאות כגרסתו. המערער מטעמים השמורים עמו נמנע מלבדוק עם מקבלי החשבוניות אם אכן ניתנו להם שירותים מהעסק. בהקשר זה ביהמ"ש מציין כי ב"כ המדינה טען בהליך הפלילי שהוגש נגד ואזנה שהעתקו הוגש, כי התשומות בגין החשבוניות הפיקטיביות נוכו על ידי העוסקים השונים. על המערער היה לפנות לאותם לקוחות של העסק להם ניתנו החשבוניות הפיקטיביות, ולהעידם בבית המשפט, ולהוכיח שהחשבונית שהעסק הנפיק להם, אינן משקפות כגרסתו עסקאות אמת. המערער, מטעמים השמורים עמו, נמנע לעשות כן. הערעור נדחה.

אולם, מתוך קביעותיו של בית המשפט ניתן ללמוד, כי אילו היה המערער מוכיח כי אכן החשבוניות היו פיקטיביות, במובן שלא נעשתה עסקה אמיתית עבורן, הרי אז היה מוציא החשבוניות הפיקטיביות זכאי לקבל את המע"מ ששילם בגין חשבוניות אלו. תוצאה קצת מוזרה, אבל נכונה, המאפשרת לכל מי שהורשע בהפצת חשבוניות פיקטיביות ושילם לפחות על חלקן מע"מ למנהל מע"מ לתבוע את המע"מ ששילם בחזרה. השאלה היא האם בית המשפט לא יצר רף גבוה מידי להרמת נטל ההוכחה, שכן, קשה לראות בפועל מקבלי חשבוניות פיקטיביות שיבואו להעיד ולאשר שאכן אלו חשבוניות פיקטיביות. אולי, הרף הגבוה הזה נועד בעצם לא לתת לחוטא לצאת נשכר ? נראה כי לא נאמרה המילה האחרונה בנושא .