ניכוי במקור על הטבות בשווה כסף למשווקים וסוחרים

חובת ניכוי במקור בגין מתן הטבות בשווה כסף
למשווקים וסוחרים

רמי אריה, עו"ד רו"ח

מתן טובות הנאה ולו בדרך של נקודות זיכוי, לרבות לספקים ולמשווקים, מחייב את החברה הנותנת בניכוי מס במקור כחוק מהשווי הכספי של טובות ההנאה שניתנו. אחרת, היא צפויה לשומות ניכויים אשר יוצאו על ידי פקיד השומה בגין ניכוי מס במקור שלא נוכה כחוק.

בעניין עמינח (ע"מ 35834-07-12, עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ נ' פקיד שומה רמלה, ניתן ביום 21.9.2019) התבררה סוגיית חובתה של עמינח לפי שומות מס ניכויים שהוצאו לה ע"י פקיד השומה, בגין אי ניכוי מס במקור מסוחרים המשווקים את מוצריה, בגין הטבות אשר קיבלו בשווה כסף בשנות המס 2010-2007.

במסגרת פעילותה, ולצורך שיווק מוצריה לקהל הרחב, מתקשרת עמינח עם משווקים-סוחרים אשר רוכשים את מוצריה ומוכרים אותם לצרכן הסופי.

המחלוקת עוסקת בשיטת הנקודות בה נוקטת עמינח על מנת לתגמל את הסוחרים המשווקים את מוצריה. הסוחרים רוכשים מעמינח את מוצריה ובגין רכישות אלו הם צוברים נקודות זכות בחשבון חובה-זכות מול עמינח. נקודות זכות אלו ניתן להמיר לכסף או לשווה כסף.

המרה לכסף מזכה את המשווק בשיק מזומן לפקודתו ואילו המרה לשווה כסף מאפשרת לסוחרים ליהנות ממימון של עמינח עבור נסיעות לחו"ל, רכישת רכב, מימון שיפוצים בעסק, השתתפות בפרסום, השתתפות בשכר-דירה, מימון נופשים ועוד.

פקיד השומה טען, כי מתן הטבות בשווה כסף לסוחרים מחייב את עמינח על פי דין לנכות מס במקור. מנגד עמינח טענה, כי אין מדובר בהטבה אלא בהנחה לסוחרים ולכן אין חובת ניכוי מס במקור.

סעיף 164 לפקודה והצו בעניין ניכוי במקור בעד שירותים או נכסים קובעים כי יש לנכות מס במקור מתשלומים, כאשר:

        1. התשלום נחשב להכנסה של מקבלה, על פי פקודת מס ההכנסה.

        2. התשלום ניתן עבור ביצוע שירותים או מכירת נכסים מהמקבל למשלם.

ביום 22.4.1990, פרסמה נציבות מס ההכנסה הנחייה מקצועית פנימית "הוראת ביצוע מס' 19/90 – שומה/ניכויים" שעניינה "פרסים לסוכנים ולסוחרים כהכנסה וחובת ניכוי במקור". בהוראה זו נקבע, כי יש לראות בפרסים שניתנו לצורך הגברת מכירות (כגון טיסות לחו"ל, שהיה בבתי מלון, מכונית וכדומה) חלק אינטגרלי מהכנסותיו של הסוכן או הסוחר, היות והפרסים ניתנים בתמורה לשירות אשר ניתן לספק-נותן הפרס. לפיכך יש לנכות מהם מס במקור.

עם זאת, נקבע כי כאשר הפרס הוא הענקת כמות נוספת של המוצר הנרכש במהלך העסקים הרגיל מן הספק, יש לראות בכך עלות רכישה נמוכה יותר (הנחה) ולכן אין לנכות מס במקור במקרה כזה.

עוד נקבע בהוראת הביצוע, כי אם על נותן הפרס חל הצו לקביעת הכנסה, עליו לנכות מס במקור אף משווי הפרס שניתן לסוכן, בהתאם לתקנות מס ההכנסה, בשיעור של 30% משווי הפרס.

עמינח טענה, כי הסוחרים אינם מספקים לה כל שירותים או נכסים, אלא היא זו המספקת להם סחורה. פקיד השומה טען, כי הסוחרים מספקים לעמינח שירותי שיווק ומקדמים את מכירות מוצריה של עמינח. בגין שירותים אלו הם צוברים נקודות שמומשו, בין היתר, לתשלומים בשווה כסף, החייבים בניכוי מס במקור.

עמינח התייחסה אל המשווקים כאל חלק בלתי נפרד מן המנגנון השיווקי של עמינח עצמה ופעלו לכך שגם המשווקים ירגישו חלק בלתי נפרד ממנגנון זה. עמינח רשמה את התשלומים אשר שילמה עבור הוצאות פרסום, שילוט ותצוגות של המשווקים חלף פדיון נקודות אשר הצטברו לטובתם בכרטיס קידום המכירות שלה, דבר המעיד אף הוא על גישת עמינח למשווקים, כנותני שירותי קידום מכירות של מוצריה.

מכל האמור לעיל, עולה כי המשווקים נתנו לעמינח שירותי שיווק וקידום מכירות, ובתמורה לכך זיכתה אותם עמינח בנקודות זכות. נקודות זכות אלו הומרו, על פי בחירת המשווקים, לסחורה, לכסף או לשווה כסף כגון נסיעות לחו"ל, שירותים ומוצרים אותם שילמה עמינח. מכאן, שהתנאי בדבר מתן שירות האמור בצו לקביעת הכנסה – מתקיים.

ביהמ"ש דחה את טענת עמינח כי שיטת הנקודות היא "הנחה" ולא "הטבה". הנחה במחיר היא מושג מתחום מבצעי המכירות ומבטא הטבה הניתנת ללקוח, הבאה לידי ביטוי על ידי הפחתה במחירו המקורי של המוצר. אופנים נוספים של הטבה ללקוח יכולים להיות מתנה, הנחה בקניה עתידית, מבצעים שונים. צבירת נקודות ושובר למימוש בכסף הן זכויות שניתן להמירן בכסף.

אלא, שבענייננו, הנקודות הנצברות אינן מפחיתות את מחיר המזרן. הם יעניקו למשווק הטבה עתידית, לכשיצבור מספיק נקודות אותן יוכל להמיר לשווה כסף. ההטבה העתידית, אינה מפחיתה בזמן הרכישה במחיר המוצר ואינה באה לידי ביטוי בחשבונית הרכישה כפי שנעשה בהנחה במחיר.

לפיכך נקבע, כי היה על עמינח לנכות מס במקור משווי טובות ההנאה אשר נתנה לסוחרים-המשווקים, שהעניקו לעמינח שירותי שיווק וקידום מכירות.