• הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא מיסוי הכנסות בחו"ל (Relocation),  חידושי פסיקה וחקיקה, הכללים החדשים מיום 1.1.2018

    לצפייה - לחץ כאן

  • בהתאם לנוהל גילוי מרצון החדש, ניתן להגיש בקשה במסלול אנונימי עד ליום  31.12.2018 

    טל' 073-2181818
  • המהפכה הגדולה במיסוי הנדל"ן ומיסוי הכנסות מהשכרה למגורים ולדירות נופש בשנה האחרונה

    לצפייה בהרצאה המוקלטת ובמצגת המקיפה – לחץ כאן

true
דף הביתמדורים מקצועייםחשבונאות וכלכלהסוגיות נוספות בחשבונאות וכלליתקן 2, תקן 4פרשת חפציבה פער הציפיות בין הציבור ורואה החשבון

פרשת חפציבה - פער הציפיות בין הציבור ורואה החשבון

25.08.2007

פרשת חפציבה - פער הציפיות בין הציבור ורואה החשבון

אריאל פטל , רו"ח (משפטן)

האם יש מקום להוביל מגמה נגד רואי החשבון המבקרים של חברות הקבוצה?

האם הניסיונות מצד חלק מהעיתונאים להכפיש את רואי החשבון המבקרים של החברות הציבוריות בפרשת חפציבה מעידים על פער הציפיות בין הציבור ורואה החשבון?

קבוצת חפציבה כוללת 3 חברות ציבוריות: חפציבה גלובל בע"מ, חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ וחפציבה חופים בע"מ. כמו כן, כוללת הקבוצה מספר חברות פרטיות ששמן ופרטי הדוחות הכספיים שלהן לא פורסמו.

· על פי הפרסומים, התחייבויות הקבוצה נאמדות בכ-2 מיליארד ₪.

· סך התחייבויות 3 החברות הציבוריות ליום 31 בדצמבר 2006: כ-527 מיליון ₪.

· סך התחייבויות 3 החברות הציבוריות ליום 31 במרץ 2007: כ-621 מיליון ₪.

· הקבוצה כוללת מספר חברות פרטיות אשר לא ניתן להשיג מידע כספי אודותיהן.

מהדוחות הכספיים של החברות הציבוריות, שכולן בוקרו בשנת 2006 בידי משרד רואי חשבון קוסט-פורר-גבאי, ניתן להבחין כי היקף ההתחייבויות של החברות הציבוריות הינו כרבע עד שליש מסך התחייבויות הקבוצה. מכאן, שיתרת ההתחייבויות אמורות להיכלל בדוחות הכספיים של החברות הפרטיות, דוגמת חפציבה דיור בע"מ, בו-נה חפציבה בע"מ וחפציבה (תמרבו) הולדינגז בע"מ.

עדין לא ברור אם היה מצג שווא בדוחות הכספיים של אחת או יותר מהחברות הציבוריות ו/או הפרטיות. לכן, היות והדוחות הכספיים של החברות הפרטיות לא מתפרסמים לציבור, אין לנו אלא להיזהר מאוד בדברי הביקורת כלפי רואי החשבון המבקרים.

פער הציפיות The Expectation Gap הוא מושג המבטא את הפער הקיים בין ציפיות המשתמשים בשירותי ראיית חשבון והמסתמכים על דיווחם של רואי החשבון מצד אחד, לבין תפקידיהם של רואי החשבון בהתאם לתקני ביקורת ובהתאם לאחריות המוטלת עליהם על פי החוק והפסיקה.

המשתמשים בדוחות הכספיים רואים את רואה החשבון כסמכות בלעדית בכל הקשור לדוחות הכספיים, כלומר, אם רואה החשבון ביקר את הדוחות אז הדוחות נכונים ומאושרים על ידו. כמובן שהדבר אינו נכון, וזאת עקב המגבלות הטבועות בביקורת. למשל, לא ניתן לבצע בדיקה מלאה של כל הרישומים החשבונאיים, וגם אם היתה מתבצעת בדיקה שכזו, לא ניתן היה לאשר את נכונות הדוחות.

זכיר, כי רואה החשבון מתמנה מכוח סעיף 154 לחוק החברות לביצוע ביקורת על הדוחות הכספיים ואין הוא אחראי לבצע הערכת מצב כוללת בנוגע לכל חברות הקבוצה.

כך למשל בעניין סוגיית ה'עסק החי', אין זה מתפקידו של המבקר לנבא ולחזות את הפסקת קיומו של הגוף המבוקר כ"עסק חי", אלא עליו לשקול את נאותות מוסכמת העסק החי ביסוד הכנת הדוחות הכספיים. הדוחות הכספיים עליהם מחווה רואה החשבון את דעתו כוללים תקופה שעברה, ומאחר ואין הדוחות הכספיים כוללים תחזיות לעתיד, אין רואה החשבון עוסק בחיזוי כישלונות ופשיטות רגל של עסקים. כל שהמבקר אמור לעשות הוא לבדוק אם הנחת העסק החי אשר שימשה בסיס להכנת הדוחות הכספיים ההיסטוריים המבוקרים היא נאותה, זאת ותו לא.

עם זאת, בעבודת הביקורת בכלל ובביקורת של קבוצת חברות בפרט, מוצע לתת דגש לביקורת 4 נושאים מרכזיים:

  1. בחינת שאלת המשך קיומה של החברה כ'עסק חי'.
  2. בחינת 'אירועים לאחר תאריך המאזן'.
  3. בדיקת 'עסקאות ויתרות עם צדדים קשורים ובעלי עניין'.
  4. הערכת סיכונים להצגה מוטעית מהותית בדוחות הכספיים.

מצ"ב גיליון הכולל נתונים מרכזיים מתוך הדוחות הכספיים של 3 החברות הציבוריות שצוינו לעיל.

לסיכום, אינני מוצא כל סיבה להוביל מגמה הנשמעת בתקשורת נגד רואי החשבון המבקרים. המקום בו נחרץ דין הוא בית המשפט.

ככלל, מהיכרות עם הפרקטיקה, עבודת הביקורת המתבצעת כיום בידי רואי חשבון הינה טובה מאוד, זאת לצד הכשרה טובה מאוד של רואי החשבון ופרסומים עדכניים חשובים של לשכת רואי חשבון בישראל.

לפיכך, אל לנו להיסחף עם הפרסומים בתקשורת המכפישים את שמם הטוב של רואי חשבון, פרסומים שרובם המכריע כלל אינו מתבסס על נתונים או על ידיעה של ממש.

אריאל פטל , רו"ח (משפטן), הינו מנהל המחלקה המקצועית של Alliott Group, Israel רשת רואי חשבון ויועצים.

הוסף למועדפים

דרוגים

דרג

תגובות גולשים

שלח תגובה
  • סיגל בן יוסף  (17/02/2008 01:06)
    אכן קיים פער ציפיות בין תפקיד ראיית החשבון לבין יכולת המקצוע להבטיח באמצעות הביקורת את מניעתם של הונאות ורמיה בתחום הפיננסי. חלק ניכר מפער ציפיות זה קשור בהבנה המוגבלת באשר למיקומו של רו"ח בחברה שהוא מבקר.לכן כשצצים הכשלונות קל להדביק אותם עליו. כאן אכן עולה השאלה ,מהי אחריותו המקצועית של רו"ח המבקר? לפי ג"ד 73 סעיף 3,בדבר מטרת ביקורת בדו"ח הכספיים,מטרת הביקורת היא לאפשר למבקר לחוות דעתו אם הדו"ח הכספיים משקפים באופן נאות ובהתאם לכללי חשבונאות מקובלים מכל הבחינות המהותיות את מצבו הכספי של המבוקר ואת תוצאות פעילותיו.במקרה כזה יש חשיבות לאופן שבו הוצגו סעיפי הדו"ח.(האם נערכו התאומים והמיונים וההפרשות הדרושים למקרה שהעסק חדל פרעון). מעבר לאופן ההצגה החשבונאית יש גם השפעה רבה לדרך בה ינהג המבקר,בעת עריכת הביקורת,על עתיד החברה. לפי ג"ד 73 על המבקר להכין תוכנית ביקורת מתאימה שתצבור ראיות ביקורת הדרושות לו להגיע למסקנה שהדו"ח הכספיים אינם כוללים הצגה מוטעת מהותית ברמת "מידה סבירה של בטחון".כלומר,על רו"ח להגיע לדרגה של בטחון כזאת שתתן לו אפשרות לחוות דיעה. רו"ח אינו נושא באחריות לעריכת דו"ח כספיים ולהצגתם,אלא אחראי ביחס לתפקידו -על הביקורת. לעיתים אין זה בשליטתו לתת חוו"ד על דו"ח כספיים כוזבים ושקריים שקיבל מהנהלת החברה. לעיתים הוא מקבל דיווח לקוי ועליו הוא חווה דיעה.אחריות זו אינה חלה אם הוכח כי רו"ח נקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שלא יהיה פרט מטעה בתשקיף חוו"ד. כאן עולה כבר השאלה, האם חוו"ד של רו"ח המבקר אכן משקפת באופן נאות את מצבה הפיננסי של חברת חפציבה? האם ניתנה חוו"ד הולמת לפי כללי חשבונאות מקובלים? משום שאין ספק שעקרון "העסק החי" חשוב לא רק בחשבונאות כי אם גם לציבור המשקיעים המחליטים להשקיע בחברה בהתבסס על כך שהחברה תמשיך בפעילותה לאורך זמן ותניב להם תשואה חיובית,או לחלופין, קיימים משקיעים בשוק המחפשים דווקא חברות המצויות במצב כלכלי קשה מתןך תקווה לגרוף רווחים גבוהים אם מצבן ישתפר,או לנסות להשתלט עליהן ע"י רכישת מניות במחירי מציאה... פסקת אזהרה בעניין "עסק חי" עשויה להוביל ל"רעידת אדמה" לגבי יציבות החברה ולפגיעה במוניטין שלה. הדבר עלול למנוע מבעלי מניות פוטנציאליים לסחור במניותיה ומלקוחות וספקים להתקשר בעסקים ומבנקים לתת הלוואות ואשראיים.