• הירשמו לערוץ יוטיוב  שלנו, ותוכלו לקבל עדכונים והתראות, לצפות בין היתר בהרצאות מוקלטות, מצגות, ראיונות לתקשורת ועוד ...

    להצטרפות והרשמה  לחץ כאן

     

     

  • סוגיות מיוחדות בהצהרות הון, הנחיות, טיפים, הוראות, הסברים מפורטים, התא המשפחתי, הלוואות ומתנות ממשפחה/חברים ועוד... 
    להרצאה מוקלטת מלאה – לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא פעילות עסקית - עצמאי או חברה ?


    לצפייה – 
    לחץ כאן

  • הרצאה מוקלטת ומצגת מקיפה בנושא מיסוי הכנסות בחו"ל (Relocation),  חידושי פסיקה וחקיקה, הכללים החדשים מיום 1.1.2018

    לצפייה - לחץ כאן

  • המהפכה הגדולה במיסוי הנדל"ן ומיסוי הכנסות מהשכרה למגורים ולדירות נופש בשנה האחרונה

    לצפייה בהרצאה המוקלטת ובמצגת המקיפה – לחץ כאן

true
דף הביתמדורים מקצועייםחשבונאות וכלכלהמיסיםמס הכנסה ומע"ממעשיות הליסינג של פקידי המיסים

מעשיות הליסינג של פקידי המיסים

12.03.2007

מעשיות הליסינג של פקידי המיסים

יוסי סינמן, רו"ח שמעון ארליכמן, רו"ח

רשות המיסים לא מפסידה מדי שנה 1-1.5 מיליארד שקל בשל שווי שימוש נמוך כביכול לליסינג. הנתונים התייחסו אך ורק לצד גביית המס מהעובד, אבל מאחר והמעביד משלם מס על רווחים, והמס יקטן בעקבות "הכשרת ההוצאה" יוצא שההר הוליד עכבר, ותוספת גביית המס, תהייה מזערית ולעיתים תביא למטרה ההפוכה.

ברשות המסים מתלבטים כיצד לעצור את היצף מכוניות הליסינג, אשר הפכו להיות יותר ויותר פופולאריות, ככל שהמצב הכלכלי הולך ומשתפר.

נראה, כי ברשות המיסים זיהו בליסינג התפעולי "פרה חולבת" חדשה לגביית מיסים. עובדה שהביאה לפרסום בעיתונות אין סוף "תחקירים" וכתבות, אשר קבעו, שרשות המסים "מפסידה" גביית מס בסך של כ-1 ל- 1.5 מיליארד ש"ח, עקב שווי שימוש ברכב "הנמוך" בו מחויבים העובדים בגין רכבי הליסינג אותו קיבלו מהמעבידים.

אותם תחקירים, אינם אלא ראיה צרה של הנתונים, אשר רואים רק את ה"הפסד" מגביית המס מהעובדים, אך לא רואים את הצד האחר – גביית המס מהמעבידים. בדיקת הנתונים תגלה שההפסד קטן בהרבה, ולעיתים עליית שווי השימוש ברכב תביא דווקא למטרה ההפוכה – הקטנת גביית המס.

"עוגת" הליסינג מורכבת מצד אחד מנתונים די קשיחים ומוכרים: עלות הליסינג והדלק, וקבוצת הרכב (2 לרוב). העוגה היא למעשה משולש בו נמצאת רשות המיסים, העובד והמעביד והאיזון ביניהם קובע כמה מס תקבל הרשות. העובד משלם לרשות מס – שהוא סכום קבוע הנגזר מקבוצת הרכב שקיבל מהמעביד. המעביד משלם לרשות מס – הבנוי מההפרש בין סך עלויות הליסינג והדלק השנתיות תוך הפחתת הוצאות שאינן מוכרות (תקנות הרכב) ושווי השימוש שמשלם העובד. כל שינוי באחד המרכיבים עלול לשנות באופן משמעותי את התמורה של רשות המיסים.

המספרים שנזרקו לחלל בדמות הגדלת הכנסות ב-1-1.5 מיליארד שקל הן עורבא פרח ולצורך המחשת האבסורד נבחן את קבוצת הרכב 2, הנפוצה ביותר בשוק הליסינג.

סיכום התשלום השנתי לחברת הליסינג בגין רכב טיפוסי מתבטא בכ-40 אלף ש"ח. סכום זה כולל דמי שכירות חודשיים, עלות אחזקה, שרות נהגים, ביטוחים ואגרת רישוי. על סכום זה יש להוסיף אך ורק את עלות הדלק, כדי לקבל את סך "ההטבה שניתנה לעובד". עלות הדלק ברכב טיפוסי הנוסע 20 אלף ק"מ לשנה, מסתכמת ב-10 אלף ש"ח לשנה, כלומר סך "ההטבה" מסתכם בכ-50 אלף ש"ח לשנה.

שווי השימוש ברכב הנוכחי (רכב מקבוצת מחיר 2), עומד היום על 1,330 ש"ח לחודש = כ-16,000 ש"ח לשנה. אם ניקח את עלות הליסינג לרכב טיפוסי הנוסע 20,000 ק"מ בשנה ונפחית הוצאות לא מוכרות ("תקנות הרכב") ואת שווי השימוש ששילם העובד נקבל שכל מעביד סופג כ-9,000 ש"ח בשנה הוצאה שאינה מוכרת, החייבת במס.

זאת לפי החישוב הבא:

עלויות/הוצאות

ש"ח

עלות הליסינג + דלק

50,000

הסכום הלא מוכר למעביד עפ"י התקנות (כ-50%) (*)

25,000

בניכוי - שווי שימוש ברכב שחויב העובד

(16,000)

הוצאה בלתי מוכרת למעביד

9,000

(*) – בהתאם סעיף 2 (1) ל- תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה – 1995: סיכום הוצאות החזקת הרכב מחולק במספר הקילומטרים שהרכב נסע (20,000 ק"מ) ומוכפל ב-9,900 ק"מ.

במקרה של עובדים אשר משכורתם השנתית היא בין 91,200 ל-136,920 ש"ח, המשלמים מס שולי בשיעור 29% בלבד, עלייה בשווי השימוש לא תניב לרשות המסים שום תוספת הכנסה, זאת מאחר ומס החברות עומד עתה על אותו שיעור (29%).

אז מה קורה עם עובד שמשכורתו השנתית עולה על 136,920 ש"ח?

המס השולי של אותו עובד עומד השנה על 35%. מכאן, שרשות המסים "תוסיף" להכנסותיה 6% בלבד (הפער בין מס החברות למס השולי אותו משלם העובד) מ"התוספת בשווי השימוש ברכב" ולא 35% כפי שקבעו "התחקירים" השונים שפורסמו.

לשם המחשה, נניח מצב קיצוני של עליית שווי השימוש ברכב מ-1,330 ש"ח לחודש (כ-16,000 ש"ח לשנה ), ל-2,100 ש"ח לחודש (כ-25,000 ש"ח לשנה) = תוספת שנתית של 9,000 ש"ח:

  1. אפשרות א': עובד בשכר של עד 136,920 ש"ח

ש"ח

תוספת גביה לעובד במס שולי 29% X9,000

2,610

קיטון בגביה עקב הקטנת ההוצאה הלא מוכרת למעביד (29% מס חברות X9,000)

2,610

הפסד גביה

אפס

  1. אפשרות ב': עובד עם שכר מעל 136,920 ש"ח

ש"ח

תוספת גביה לעובד במס שולי 35% X9,000

3,150

קיטון בגביה עקב הקטנת ההוצאה הלא מוכרת למעביד (29% מס חברות X9,000)

2,610

תוספת גביה (6% מ-9,000 ש"ח)

540 בלבד

מאחר והמעביד משלם מס על רווחיו, ומאחר והמס שהמעביד משלם יקטן בעקבות "הכשרת ההוצאה" (החלק הלא מוכר בהוצאה קטן בגובה העלייה בשווי השימוש ברכב – 9,000 ש"ח בשנה) יוצא שההר הוליד עכבר, ותוספת גביית המס, תהייה מזערית ביותר וכל הרעש סביבה היה מיותר.

ובנוסף, הגדלת שווי השימוש תביא לתוצאה הפוכה, כי העובד ישלם תוספת מס והמעביד יחסוך מס.

האם זה תואם את כל התוכניות לצמצום הפערים?

רו"ח סינמן ורו"ח ארליכמן הם שותפים בכירים במשרד רואי החשבון "ארליכמן, סינמן ושות",
המתמחה בייעוץ ותכנון מס לחברות וארגונים

הוסף למועדפים

דרוגים

דרג

תגובות גולשים

שלח תגובה
  • reshefam  (21/03/2007 22:31)
    אינני סבור שחשוב אם יש הפסד או רווח מס למדינה משינוי שווי השימוש.העקרון הוא שיש למסות כל הכנסה.לדעתי הפיגור בעדכון שווי השימוש עד היום נבע שגם צמרת הפקידות במדינה נהנתה מכך.אי מיסוי נכון פרושו סיבסוד שממנו נהנים גם פקידי ציבור, בנקים ,מסחר וכדומה
  • DOTH  (13/03/2007 18:34)
    שבאים לדון במיסוי חברות צריך להביא בחשבון שמקלטי המס שבידיהם והתחכום שהם מפעילות בד"כ עשוי להוריד באופן ניכר את גביית המיסים , מה עוד שדי ברור שהרבה מההון הנחסך יזרום החוצה בחברות בינלאומיות , אם מביטים בראיה רחבה יותר , ניתן לומר שהטבת הליסינג " עוזרת " למעסיק הישראלי לשלם פחות משכורת לעובד ההייטק ובאופן כללי ( אם לא מעט הסתייגויות ) להעלות את רמת העובדים בחברה - כנראה שפקידי האוצר מפספסים פה משהו בפרקטיקה של העסקים הישראלית . לסיכום - אני מחזק את הדיאגנוזה של הכותב וחושב שהתוצאות יהיו אף חמורות יותר מהערכותיו - פגיעה בכוח אדם האיכותי , ייקור מערך הייצור המקומי , גביה נמוכה יותר של מיסים ועוד...
  • יוסי מיליס  (13/03/2007 18:00)
    התוכן המאלף של המאמר מראה כי באוצר נוהגים "קודם יורים אח"כ שואלים סיסמא". כבר ראינו את זה בעבר עם הגרוטסקה של הסרת התקרה לחישוב דמי ביטוח לאומי והחרטה לאחר מיכן. כאן קורה דבר דומה. גם לא יגבו יותר מס (לדעתי יגבו הרבה פחות). גם צי הרכב יזדקן (עובדים יעדיפו להחזיק רכב בעצמם בתמורה לתוספת שכר במקום רכב צמוד (ולא יחליפו אותו כל 3 שנים) וגם הכנסות ענפי הרכב והליסינג יקטנו ומכאן הרבה פחות מס. הפתרון צריך להגיע בדמות מס בסכום קבוע בגין כל רכב צמוד. במס יחוייב המעביד והוא יבנה נוסחת התאמה בינו לבין העובד (בין לא לחייב העובד כלל במס ועד חיוב מלא של העובד בכל גובה המס). גובה המס יקבע כפונקציה של 2 פרמטרים: שווי הרכב כחדש בתחילת כל שנה קלנדרית (ולא בחלוקה שרירותית לקבוצות) בהפחתת % קבוע בגין כל שנת גיל (למשל 10%בגין כל שנה) ומקסימום 4 שנים. מכאן, בשנה 1 לרכב מלוא חיוב המס, בשנה 2 לרכב חיוב של 90% מגובה המס ובתום שנה 4 והילך, חיוב של 70% מגובה המס. כתוצאה מנוסחה זו הושגו המטרות הבאות: 1. גובה המס לא יושפע מ% המס של העובד או של החברה. 2. מאפשר למעביד כלי קידום שכר ע"י שינוי חלוקת נטל המס בינו לבין העובד. 3. גיל הרכבים לא יזדקן מעבר ל - 4 שנים. אין תמריץ מס לכך. 5. המס יגבה גם מחברות מפסידות שלא חייבות מס אחר באותה שנה (חברה כזו יכולה להטיל את כל נטל המס על העובד). גובה מס לשנה, לרכב, אמור להיות בסדר גודל של 5% מערכו כחדש והינו בסדר גודל מס המשולם היום. לדעתי זה פתרון יציב מחד (כמות המס הנגבית בשנה) וצודק מאידך. ניתן לפתח את הרעיון גם לכוון חיוב כללי לאחזקת רכב: מחד, כל ההוצאות מוכרות (פחת, דלק, תחזוקה, ביטוח, מימון וכד') מאידך, כל רכב חייב במס קבוע (ע"פ הנוסחה הר"מ). גם כאן היתרונות בוטלים: מעבר לפשטות החישוב והחיוב, נעשה צדק עם אלו שנוסעים הרבה (חלק ההוצאות המוכרות גדל ונטל המס הכולל בגין הרכב קטן לכל ק"מ)) וגדל החיוב הכולל לאלו שנוסעים מעט. גם כאן יציבות גביית המס גדלה.
  • רמי אריה  (13/03/2007 12:39)
    מסכים ומאשר כי במקרים רבים, התקנות לתאום הוצאות (9,900 ק"מ) ו/או תקנות שווי רכב צמוד - אינן חוקתיות. כפי שהוזכר בתגובות מטה. דעתי היא כי במקרים אלו יש להתאים את יישום התקנות להיגיון הכלכלי. דעתי זו כבר התקבלה בדיוני שומות לא מועטים שנערכו עם פקידי השומה במהלך השגות על שומות ניכויים. ראה כמפורט בקישור למטה. רמי אריה עו"ד רו"ח
  • אדיר  (13/03/2007 09:16)
    אני דווקא הייתי תוקף את החוק ע"פ חוק היסוד, לא מהכיוון של "לתכלית ראויה". זה בעייתי במיוחד. אם אכן כדבריך ששווי השימוש לעיתים עולה על ההוצאה בפועל, אזי אתקוף את החוק מבחינת נושא ה"מידתיות" שבו. איננו למידה ראויה
  • zara  (13/03/2007 04:13)
    כידוע, "תקנות הרכב" קובעות כי חלק מההוצאות על רכב פרטי לא יותרו בניכוי אצל הנישום (במצית, הרעיון הוא שאת 10,000 הק"מ הראשונים עושה הנישום "לביתו" ולא "לעבודתו" - ולכן חלק זה מכלל הק"מ אינו מוכר). במקביל לאי הכרה אצל המעביד זוקפים "שווי שימוש" לעובד, כך לפי תקנות "שווי שימוש". על מנת למנוע "מיסוי כפול" נקבע כי שווי שימוש בו חוייב העובד יביא ל"הפשרת" החלק הלא מוכר כפי שחושב אצל המעביד - לפי תקנות הרכב (בגין אותן 10,000 ק"מ עליהם דיברנו). האבסורד שנוצר כבר היום - ואשר ילך ויחריף עם כניסת התקנות החדשות לתוקף - הוא שברכבים יוקרתיים "שווי השימוש" עולה בדרך כלל על החלק הלא מוכר אצל המעביד - ובכך יוצרים למעשה חיוב במס בידי העובד - גם בגין נסיעות עסקיות בהן אין לעובד "טובת הנאה" אישית - כך הם פני הדברים, לפי ההגיון של של תקנות הרכב - אותן ככל הנראה לא הולכים לשנות. חמור מזה - קורה לעיתים גם היום - ויקרה לעיתים קרובות בעתיד - מצב לפיו "שווי השימוש" עולה על סכום כלל ההוצאה בפועל, שבידי המעביד (משמע, שווי השימוש עולה על החלק המוכר ועל החלק הלא מוכר - גם יחד). מצב כאמור הינו בלתי נסבל - ומוכיח - כך לפחות לפי ההגיון שבתקנות הרכב ולעיתים לפי המציאות של סכום ההוצאה בפועל (לרבות פחת) - כי "בשווי שימוש החדש" ישלם העובד לעיתים מס על "טובת הנאה" גדולה בהרבה מזו שקיבל בפועל. זהו מצב בלתי נסבל - שהרי לא יתכן שכל נסיעות הרכב הינן פרטיות - כמו כן - לעתי מצב כאמור נוגד גם הוראות סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם" (אלא אם עומדים בתנאים שנקבעו בחוק היסוד לפגיעה כאמור בחוק - כגון אם מדובר בפגיעה לתכלית ראוייה - וספק אם בעניין שווי השימוש כפי שיש כוונה לקבוע, אכן מדובר בפגיעה לתכלית ראוייה). באופן כללי אני מבקש לציי כי אני בעד מסוי העובדים בכל טובת הנאה שיבלו לשימוש אישי/פרטי - על מנת למנוע חזרה לימים שקדמו לדוח וועדת בן שחר (לפני שנת 1975). עם זאת חשוב למצוא דרך הוגנת לחישוב שווי השימוש - ללא פגיעה מיותרת בעובדים - שהרי אלו שמקבלים את רכבי הליסינג מהווים שליש שהאוכלוסיה - ונזכיר כי שליש זה הוא - השליש העובד - השליש שעושה מילואים - וגם השליש שמשלם מס מלא בשיעור 48% (ולא מס על רווחי הון, דיבידנד, ומיסי מקרקעין - שבידי העשירים יותר - ואשר בגינם מוטל מס מופחת של 20% עד 25% בלבד)
  • צבי ואזנה  (15/03/2007 16:09)
    במאמר אין התייחסות להיבטי ביטוח לאומי. תוספת גביה של 12% מהעובד ו- 5.% מהמעביד. סכום נכבד לכל הדיעות שיש התעלמות ממנו במאמר.
  • אדיר - cpa  (14/03/2007 02:02)
    לכל לראש, הערה לאלו שכותבים שכשמדובר בחברה בהפסדים, מס הכנסה לא רואה ממנה מס על הוצאות הרכב הלא מוכרות, ולכן כדאי למס הכנסה לגבות את המס דווקא מהעובד - טעות חמורה בידכם, כי ההוצאות הלא מוכרות של הרכב, נכנסות להגדרת הוצאות עודפות, שגם חברה בהפסדים מחוייבת בגינה תשלום מס, ואפילו גבוה יותר - 45%. ואם מדובר בעמותה - ברור שמס הכנסה יצא ניזוק כאשר יעביר את חבות המס לעובד - כי העמותה משלמת בגין ההוצאה העודפת כי העמותה משלמת על החלק הלא מוכר 90% מס. אבל - למרות כל הנ"ל, הכותבים הנכבדים טועים ומטעים, וזאת מהסיבות הבאות: 1. הגידול בשווי השימוש לא יהיה בגובה הסכום (2,100 ש"ח לקבוצה 2) שהם תיארו, אלא יגיע לסכומים גבוהים בהרבה (כ-2,800 ש"ח - בהדרגה - לקבוצה 2) - ע"פ טבלאות שפורסמו. והדבר משנה את פני התמונה לחלוטין. 2. לדעתי - הדבר יהפוך את ענין הליסינג לעובד לבלתי משתלם, מה שיגרום לכך שהעובד אכן ירכוש רכב בעצמו - שלא יקנה לו שום הטבה במס. אין הוצאות רכב מוכרות לעובד. זאת בניגוד למצב כיום שהוצאות בגובה החלק היחסי של הק"מ מוכרות למעביד. 3. מאידך - המעביד יגדיל את שכרו של העובד (אם משום שהעובד עד היום שילם מהברוטו כ-3,000 ש"ח לפחות בגין הרכב, ואם משום שהמעביד יצטרך לספוג חלק מהוצאות הרכב), כך שתהיה משכורת נוספת (בלי קשר לשווי שימוש כלשהוא), שתהיה חייבת במס, וגם - לעיתים קרובות - תגדיל את המס השולי של הנישום.(בקיצור, בין אם העובד יקח רכב ובין אם לא, הוא - לרוב - ישלם מס על עוד כ-1500 ש"ח משכורת, או בשל הגדל שווי השימוש אם יקח רכב, או בשל הגדלת השכר אם לא יקח רכב). 4.טענה שהועלתה בפורומים אחרים היא: שהכנסת רשויות המס מחברות הליסינג תיפגע. על כך אומר: נכון, אמנם, שבשל כך שעובדים יימנעו מליטול רכבים מהמעביד, תיפגע הכנסת רשויות המס מחברות הליסינג, אבל - הרווחים שחוייבו במס בשל רכבים שהוצמדו לעובדים נובעים ממספר מקורות: א. הרווח בשל מכירת הרכב (הפער מול עלות הקניה של חברת הליסינג מהיבואן או מהיצרן). ב. הכנסות מימון של חברות הליסינג. ג. הכנסות של חברות הביטוח. ד. הכנסות של תחנות הדלק. ה. הכנסות של בעלי המוסכים. וזאת יש לזכור: כאשר העובדים ירכשו בעצמם רכבים (והם ירכשו), יקרו הדברים הבאים לכל אחד מהמרכיבים הנ"ל: א. עד היום "התחלקו" ברווח היבואנים ביחד עם חברות הליסינג. כי היבואן קנה בסכום X את הרכב מהיצרן (נניח - 80,000) ומכר אותו בתוספת כלשהיא לחברת הליסינג (נניח - 20,000), שמכרה את הרכב בתוספת נוספת לשוק החופשי (נניח - בסכומים מהוונים, כולל המכירה של הגרט -15,000) ואז היבואן שילם מס על 20,000 וחברת הליסינג על עוד 15,000 (פרושים על פני תקופה של מס' שנים). מהיום היבואן מראש ימכור את הרכב לצרכן הסופי הפרטי בתוספת של כ-35,000 ש"ח (שכוללים בתוכם את ה-20,000 + ה-15,000). 2. הכנסות המימון - בדרך כלל יהיו קיימות, כי לצורך הרכישה יזדקקו העובדים להלוואות ולעסקאות מימון שונות (שבחלקם - יוצעו ומוצעים ע"י היבואנים). ג. הכנסות של חברות הביטוח יגדלו - כי עד היום חברות הליסינג נהגו להיות המבטחים של עצמם (בביטוח מקיף) ומהיום העובדים ירכשו את הביטוח בעצמם. ד. ההכנסות של חברות הדלק - יפחתו. כי הדלק יהיה על חשבון העובד. הוא כבר יחשוב פעמיים. יש בכך ברכה מבחינת זיהום האוויר (תשובה לכל הטוענים שיגדל זיהום האוויר בגלל השימוש ברכבים ישנים). מלבד זאת, כיום, מכיון שהוצאת הדלק היא למעביד - 2/3 מהמע"מ מוכר לו. כך שרשויות המע"מ יוצאות נפסדות. עקב כך שמהיום הרכב ישתייך לעובד (כנ"ל), לא יוכר לו כמובן אף חלק מהמע"מ - ולכן רשות המיסים תצא נשכרת. ה. הכנסות מתיקונים וטיפולים יגדלו, כי עד היום חברות הליסינג השתמשו במוסכים שלהם במקרים הטריוויאליים. מהיום - העובד יידרש לקחת את הרכב למוסך ולהפרד מסכומים גדולים יותר. בנוסף - גם כאן תקף הענין של המע"מ (כמו לגבי תחנות הדלק). לסיכום - לא ברור בכלל מה יהיה - אבל כל התיאור דלעיל מצביע על הבעייתיות בקביעה כי מס הכנסה יפסיד בגלל שחברות הליסינג ירוויחו הרבה פחות. השוק הוא הרבה יותר מורכב מהנסיון הדל לתארו בצורה כל כך פשטנית. 5. גם הנושא של הביטוח הלאומי ומס הבריאות הם מרכיב חשוב - למרות שאין זה מעניינו של מס הכנסה. בקיצור, לפי דעתי, התוצאה הסופית של המהלך תהיה אחת מהשתיים: או שהמעבידים יקטינו את השתתפות העובד בהוצאות הרכב (כך שיבטלו או יפחיתו את ההקטנה במשכורתו - כהשתתפות), כדי שלעובד ישתלם לקבל את הרכב מהם, או שפשוט לא ישתלם לעובד כלכלית להחזיק רכב צמוד ממעבידו, ולכן יחזיר את הרכב וירכוש רכב בעצמו. כך או כך, הכנסות רשויות המס יגדלו באופן משמעותי, כי: באופן הראשון: גם יגדל שווי השימוש וגם תגדל משכורתו של העובד - גידול כפול ומשולש בתשלום המס. באופן השני: כפי שפורט לעיל בהרחבה - רשויות המס יצאו נשכרות. ולסיום: לדעתי, גם המהלך הנוכחי איננו צודק לחלוטין, יש לחייב את העובד לפי השווי ההוגן של ההטבה הניתנת לו, כך ששווי השימוש צריך להיות לפי גובה הוצאות המעביד בגין הרכב. ולכן צריך להיות בין עובד במקום עבודה א' לבין עובד במקום עבודה ב' גם אם שניהם מקבלים את אותו רכב, אם למשל, למעביד א' הסכם טוב יותר עם חברת הליסינג או אם עובד א' מקבל הטבת רכב + דלק וכו'. יש לי עוד מה לומר בעניין אבל אשמור זאת להזדמנות אחרת.
  • שמעון  (13/03/2007 07:54)
    שווי השהמוש נקבע כל פי ערך רכב חדש,כעבור שלוש שנים עכר הרכב יורד בכ 40% אך שווי השימוש לא משתנה..... צריך לדרוש להצמיד את ערך השווי לערך הרכב,אבל אז תרד כמות הרכב החדש שנרכש בישראל וגם ההנסות של היבואנים,חב' הליסינג וגם האוצר יפסיד כ125% מיסים בגין רכישת הרכב החדש... התירוץ הינו בכך שרכב חדש הינו בטיחותי יותר,אמין יותר וגם זול יותר לאחזקה.....אם זה באמת כך,מדוע באירופה לא נהוג להחליף רכב כל שנתיים..???? ממה מתפרנסות חברות הביטוח? על פי איזה שיקול באמת נקבע ערך הרכב החדש? למה באמת מיועד מחירון הרכב אם הכל נמכר מתחת למחירון? ומי באמת נהנה מהקומבינה..???
  • scoop  (12/03/2007 23:10)
    ומה עם חברות הליסינג שללא ספק פעילותם תצטמצם עקב הגדלת השווי כי חלק יוותרו על התענוג המפוקפק ויחזירו את הרכב וכך תצטמצם ורןןחיהם יקטנו ויוצא מכך כי חבות המס תקטן והנה לנן פעולה הפוכה
הקש קוד אימות
 
לא רשומים אירועים לחודש יוני
לא רשומים אירועים לחודש יולי